אחיזתה ההולכת וגדלה של סין במזרח התיכון

בעוד שעד היום מרבית שיתוף הפעולה בין סין למדינות המזרח התיכון התמקד ביחסי אנרגיה וכלכלה, הדברים כעת משתנים.

ההתפתחויות האחרונות מצביעות על כך כי סין מתמקדת כעת בחיזוק קשריה עם מדינות המזרח התיכון בתחומים נוספים כמו ביטחון ותרבות.

בתוך כך, לאחרונה גם חלה ירידה ברטוריקה הביקורתית של מדינות המזרח התיכון כלפי סין.

עד כה, סין חתמה על הסכמי שותפות עם 15 מדינות במזרח התיכון וכמה מהן מצדיקות תשומת לב מיוחדת – בעיקר סעודיה ומצרים.

הממלכה הסעודית היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של סין במערב אסיה, ואילו סין היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של סעודיה.

סעודיה היא לא המדינה היחידה, בין היתר, סין היא גם שותפת הסחר הגדולה ביותר של איחוד האמירויות. יותר מ-200,000 אזרחים סינים מתגוררים באיחוד האמירויות. בנוסף לכך נמלי הים בדובאי הם מוקד עולמי של משלוחים ולוגיסטיקה חיונית עבור סחר במוצרים סיניים.

יתרה מזאת, גם איחוד האמירויות וגם סעודיה הביעו לאחרונה את הכוונה להכניס את לימוד השפה הסינית לתוך מסגרת הלימודים הלאומית שלהן.

ראוי לציין ששתי המדינות, כמו גם אחרות במזרח התיכון, לא רק שנמנעות מביקורת כלפי סין על רדיפה שלה נגד אוכלוסיית האויגורים בשינג’יאנג, אלא הן אפילו כביכול מביעות כלפיה תמיכה.

בהקשר של המזרח התיכון, בשנים האחרונות, התגברו הצרכים ואיתם גם תשומת הלב של סין להשיג שליטה וניווט ללא הפרעה בנתיבי הסחר הימיים: בים האדום, במיצר באב אל-מנדב ובתעלת סואץ.

עבור סין השגת כוח השפעה בנקודות חנק גיאוגרפיות של סחר עולמי, וכן בעיקר השגת שליטה על נתיבי משלוח ימיים של נפט וגז, עומדים במרכז מדיניות החוץ הסינית לגבי אזור המזרח התיכון.

לכן, אין להתפלא שמצרים מופיעה חזק בסדר העדיפויות של ההשקעות הסיניות.

סין השקיעה כמיליארד דולר במצרים – בין היתר סין עוזרת למצרים לבנות את בירת המנהל חדשה מחוץ לקהיר, את נמל ים סוף וגם את אזור התעשיה עין סוחנה.

לשם השוואה: נשיא מצרים, עבד אל-פתאח א-סיסי, ביקר לפחות שש פעמים בסין מאז שנת 2014, זאת לעומת שני ביקורים בלבד אצל השותפה הביטחונית המסורתית – ארצות הברית.

הקשר הגובר בין מדינות המזרח התיכון לסין הוא נושא רגיש עבור ארצות הברית.

ארצות הברית למעשה דורשת מבנות בריתה הקטנות במזרח התיכון לצמצם את קשרי הסחר שלהן עם סין, דבר שגורם לאותן מדינות לשקול מחדש בימים אלה את מערכות היחסים שהן מנהלות עם ארצות הברית, וזאת כאשר באופק הן רואות את סין מתפתחת וצוברת כוח השפעה בקצב מהיר.

בעוד ארצות הברית מבקשת להתחלק בהוצאות הביטחון שלה עם מדינות נוספות בעולם, סין מבקשת לבינתיים להימנע מהוצאות כספיות מסוג זה, וזאת למעשה כי נוח לה שארצות הברית מבזבזת מכיסה את הכסף הזה.

במקום זאת, סין דואגת להדק בינתיים את אחיזתה הכלכלית, הדיפלומטית והתרבותית במדינות היעד שאליהן היא מכוונת את האסטרטגיה שלה במזרח התיכון.

נכון להיום, סין מקיימת הסכמי שותפות עם 15 מדינות במזרח התיכון והיא משתתפת במשימות ביטחון נגד “פיראטים”, כמו גם מסייעת באבטחת נתיבי סחר בים הערבי ובעיקר במפרץ עדן.

בנוסף לכך, סין ביצעה פעולות רחבות היקף כדי להציל אזרחיה מלוב בשנת 2011, וכך היא נהגה גם בתימן בשנת 2015.

סין הגדילה גם את מאמצי הגישור שלה למשברים במזרח התיכון כמו למשל בסוריה, תימן ואפגניסטן – יש הטוענים כי סין סייעה לשכנע את איראן לחתום על הסכם הגרעין בשנת 2015. כמו כן, סין גם מפעילה שליחים מיוחדים למדינות המזרח התיכון, הנמצאות בסכסוך.

יתר על כן, סין גם הקימה את בסיסה הצבאי הראשון מעבר לים – בסיס חיל הים הסיני בג’יבוטי. בתוך כך, סין גם מבצעת מִילִיטָרִיזַצְיָה ב”נמל גוואדר” של פקיסטן – דבר התורם לצמיחת הנוכחות הצבאית הסינית במדינה הפקיסטנית, וזאת סמוך לאזורים ימיים מכריעים: מיצר הורמוז וכן גם במיצר באב אל-מנדב.

ההסלמה המתפתחת במפרץ הפרסי מגבירה את המתיחות בין איראן למתנגדיה הגיאו-פוליטיים, ולכן ארצות הברית מקווה כעת כי יהיה ניתן “לדרבן” את סין לקחת חלק משמעותי יותר, באבטחת חופש הניווט החיוני עבור הסינים כדי לקיים את שוק האנרגיה שלהם.

סין נראית כעת במצב “למידה” של אזור המזרח התיכון. לאחרונה מתרחב הדיון הפנימי בסין בשאלה האם יש צורך במעורבות סינית רבה יותר במזרח התיכון על מנת לקדם את האינטרסים הכלכליים של המדינה.

לאחרונה נראה כי גדל בהתמדה מספר המומחים בסין, הטוענים כי על מדינתם להשיל את תדמיתה הנייטרלית, ולפעול כדי להגדיל את נוכחותה הצבאית של סין במזרח התיכון.

היכולת של סין להשקיע, לבנות תשתיות ולספק שירותים ציבוריים במדינות מתפתחות משכה לעבר סין את תשומת הלב של מדינות המזרח התיכון, ובהתאם להידוק היחסים כך גם גדלה רמת המחויבות ההדדית בין סין למדינות המזרח התיכון.

מנהיגי מדינות המפרץ עושים מאמצים רבים להשתלב ביוזמת חגורה אחת ודרך אחת של סין ולמשוך עסקים סיניים להשקיע במדינתם. רבות ממדינות אלה תופסות את סין כ”כלי משחק” אסטרטגי, המשמש אותן כדי לגדר את עצמן ולא רק מבחינה כלכלית, אלא גם מבחינה דיפלומטית, וזאת כדי להיערך להפחתה נוספת בכוח השפעתה של ארצות הברית במזרח התיכון.

כמו כן, חוסר התגובה הצבאית של ארצות הברית כמענה לפיגועים האחרונים שמיוחסים לאיראן במפרץ הפרסי, מערערת באופן טבעי את אמונם של מנהיגי מדינות ערב כלפי ארצות הברית והם מסתמכים פחות ופחות על כוונתה של אמריקה להעניק למדינתם ערבויות ביטחוניות – סיטואציה הדוחפת מדינות מהמזרח התיכון לחפש שותפים אלטרנטיביים, כמו סין ורוסיה כחלק מאסטרטגיית הגידור שלהן.

ההשלכות לטווח הבינוני והארוך

ישנם כמה תחומים במעורבות של סין עם מדינות המזרח התיכון, שעלולים להיות בעלי השלכות משמעותיות בטווח הבינוני והארוך, לגבי האינטרסים הכלכליים והביטחוניים של מדינות המערב.

סין היא מדינה קומוניסטית ולכן היא עלולה להוות מודל להתפתחות לא דמוקרטית במדינות המזרח התיכון.

סין מבססת את עצמה “עקב בצד אגודל” כמתחרה כלכלית משמעותית ביחס להשקעות של מדינות המזרח התיכון עם ארצות הברית.

ללא ספק, בתוך הסערה האזורית הנוכחית חשוב כי מדינות האזור יפקחו על ההתפתחויות הכלכליות והביטחוניות של סין במזרח התיכון, וזאת כדי למצוא דרכים חדשות לתקשר עם הסינים בסוגיות של המזרח התיכון – פעולה אפקטיבית כזו תעזור למדינות המערב לשכנע את סין לתמוך במסגרת כלכלית וביטחונית רב-צדדית, המתאימה לאינטרסים של מדינתם בעתיד.

גם אם סין תהיה מעוניינת להישאר זהירה לגבי מעורבותה המדינית והביטחונית במזרח התיכון, להידוק היחסים הכלכליים של סין עם מדינות המזרח התיכון ישנה השפעה ישירה על כך – ככל שהיחסים הכלכליים של סין עם מדינות המזרח התיכון מתהדקים, כך גם עולה הצורך של סין לקחת חלק מדיני וביטחוני פעיל יותר באזור.

במקרה של עימות צבאי במזרח התיכון מדינות רבות באזור יזדקקו להשקעות סיניות כדי לפתח תשתיות קריטיות שנהרסו – לסיוע כזה יכולות להיות השלכות מרחיקות לכת עבור מדינות המזרח התיכון.

ברמה הדיפלומטית הרחבה יותר, מעורבותה של סין במזרח התיכון מונעת גם על ידי כוונתה להקרין דימוי של מעצמה המביאה איתה כוח גלובלי חדש, ולכן מדינות המזרח התיכון צריכות להתבונן על מידת השפעתה של סין בכל הסכם אזורי עתידי.

קרדיט: אברהם תמקר – פרדס+ מקבוצת נציב