ה-BBC: ישראל איראן – הסיכון לעימות כולל הולך וגובר

תקיפות חיל האוויר הישראלי נגד יעדים בסוריה מסמנות את השלב האחרון במאבק המתפתח בין ישראל לאיראן, שלב בעל סכנה להתלקחות סכסוך אזורי צבאי כולל ורחב.

מצד אחד נמצאת איראן המשתוקקת לחזק ולהעמיק את התבססותה הצבאית בסוריה, ואילו מהצד השני נמצאת ישראל הנחושה לעצור את האיראנים מלעשות זאת.

נכון לעכשיו, איראן מבחינתה לא מגלה כל סימן של “סדק” והיא אף ממשיכה לפתח את יכולותיה הצבאיות, כל זאת בתוספת חוסר תגובה צבאית אמריקאית כנגד הפעילות המערערת של איראן באזור, מביאים כעת את המשטר האיראני לגלות ביטחון עצמי גבוה יותר.

בשלב הנוכחי של המאבק בין שני הצדדים, הישראלים והאיראנים, נאבקים על כינון “כללי הרתעה” (“קווים אדומים”) חדשים באזור – הסכנה בשלב הזה היא שככל שרמת חילופי האש בין הצדדים תעלה, כך גם יגדל הסיכון להיקלע לתוך עימות צבאי כולל, עימות שיכול בתנאים מסוימים למשוך מדינות נוספות להצטרף באופן פעיל לסכסוך.

לכאורה התקיפות האוויריות של ישראל בסוריה בלילה שבין שלישי לרביעי התבקשו כתגובה לירי של ארבע רקטות משטח סוריה השקם בבוקר של יום שלישי – רקטות אשר יורטו בהצלחה על ידי מערכת ההגנה האווירית הישראלית, כיפת ברזל.

על פי הדיווחים הראשוניים שהתקבלו נראה כי הירי שבוצע משטח סוריה היה תגובה איראנית ל”פעילות ישראלית במרחב” או תגובה של איראן לניסיון החיסול של ישראל בסוריה בתחילתו של המבצע הישראלי המכונה: “חגורה שחורה”.

היקף התגובה הישראלית היה משמעותי וטקטי – היעדים שנבחרו קשורים לכוח קודס של איראן, שחלקו שהה במתקנים צבאיים סוריים, שגם אותם ישראל תקפה.

‘המסר הישראלי’

גורם ביטחוני בכיר בישראל ציין כי מדובר ב”תגובה רחבת היקף, כולל נפגעים איראניים“.

שר הביטחון, נפתלי בנט, אמר:

“הכללים השתנו. מי שיורה על מדינת ישראל ביום – לא יישן בלילה. כך בשבוע שעבר וכך גם השבוע. המסר שלנו למנהיגי איראן פשוט: אינכם חסינים יותר. בכל מקום שבו תשלחו את זרועות התמנון שלכם – אנו נגדע אותן. צה”ל ימשיך להוות חומת מגן לאזרחי ישראל”.

המסר שאותו העבירה ישראל לאיראן הוא ברור – כל תקיפה איראנית על ישראל מחוץ לסוריה תענה באופן לא פרופורציונלי, וזה כעת מעלה את רמת ההימורים הצבאיים, שצפויים לקחת שתי המדינות.

‘המסר האיראני’

למרות העובדה שישראל ניהלה קמפיין תקיפות אוויריות ממושך בסוריה כדי לאותת לאיראנים שיצמצמו את אחיזתם במדינה, איראן הוכיחה שהיא נחושה בדעתה כי הפרויקט שלה בסוריה יימשך.

איראן היא בעלת ברית קרובה של משטר אסד בסוריה, ואוחזת בשטח סוריה כחלק מהאסטרטגיה שלה לייצר קו חזית כדי להתעמת נגד ישראל, וגם כנקודת קשר אסטרטגית חשובה שלה עם חיזבאללה בלבנון.

עד כה, על פניו נראה כי האירועים מוכרים למדי, אולם חלק משמעותי בחישוב ה”משוואות האסטרטגיות” כעת עומד על בסיס משתנים אחר, וזה מביא את התרחישים בין ישראל לאיראן להיות הרבה יותר מסוכנים.

המשתנה הראשון – ‘יעילות צבאית של איראן’.

התקיפה האסטרטגית שנקשרה לאיראן בחודש ספטמבר נגד מתקני הנפט בסעודיה ונעשה בה שימוש במל”טים וטילי שיוט, הצליחה להפתיע גם חלק גדול מטובי הפרשנים בשל אופי הדיוק והיעילות שבה היא בוצעה.

נראה כי ככל שיתעצמו חילופי האש בין הצדדים ישראל עלולה לעמוד בפני איום טילים הרבה יותר מסוכן ממה שנצפה בסעודיה – שילוב של רקטות, טילים בליסטיים טילי שיוט איראניים ומל”טים, אשר עלולים להיות משוגרים לעבר ישראל בשילוב של שלוש חזיתות ממזרח, מצפון ומדרום.

כמו כן, לאחרונה ישנם מאמצים נרחבים של איראן לשפר את הטווח והדיוק של הטילים, שאותם היא מספקת לכוחות הפרוקסי הנתמכים על ידה סמוך לגבולות ישראל, חיזבאללה בלבנון וארגוני הטרור בעזה – יש לציין כי נראה שבינתיים איראן אינה משיגה את מטרתה בהצלחה.

למרות זאת, “פרויקט הדיוק” של איראן למעשה נמצא בעיצומו והוא כבר מאיים על ישראל – הצלחת הפיגועים בסעודיה הדגימה כי הסכנה כבר כאן, ומה המשמעות של הפרויקט הזה בפועל.

למרות כל האילוצים שהוטלו על איראן כמו הסנקציות של ארצות הברית, הצליחו האיראנים להפוך לגורם צבאי משמעותי באזור – זוהי עובדה שאושרה השבוע לפרסום על ידי של הפנטגון.

תחת המשתנה שבו בוחנים את יעילותה הצבאית של איראן נכון גם לכלול את השינוי האסטרטגי שנראה לאחרונה בהעברת המסרים האחרונים שיוצאים מארצות הברית.

בחודשים האחרונים האמריקאים מפרסמים באופן שוטף מידע על כוחות הצבא של סין, רוסיה ואיכשהו איראן באופן אבסורדי נכללת איתן ב”אותה נשימה”.

המשטר האיראני מכבד את איומיו ויכולותיו הצבאיים ועל פי הדו”ח של הפנטגון איראן התמקדה בשלושה תחומי פעילות עיקריים:

• טילים בליסטיים – מספקים לאיראן כוח הרס לטווח הרחוק ומשמשים כ”פיצוי” על כך שחיל האוויר האיראני הוא פשוט ולא מתוחכם.

• כוחות ימיים – מספקים עבור איראן איום והרתעה על נתיבי הניווט הבין-לאומיים במיצר הורמוז וגם במפרץ הפרסי.

• שימוש יעיל בכוחות פרוקסי ומדינות בנות ברית –  איראן עושה שימוש ב”כלי” זה באופן לא שגרתי – רק בשימוש שאיראן עושה ברשת הפרוקסי שלה נגד ישראל היא מקושרת לרשת פרוקסי, המשתרעת ברחבי האזור: לבנון, עיראק, תימן ורצועת עזה.

המשתנה השני – ‘יעילות דיפלומטית של איראן’

היחסים הבין-לאומיים הרחבים של איראן מביאים אותה להיות בעלת כוח השפעה דיפלומטי משמעותי באזור.

הדרך שבה תפסה כל מדינה את מהלך “נסיגתה” של ארצות הברית מסוריה, בתוספת “נטישה” של בני בריתם הכורדים במדינה, הכניסה מספר שחקנים אזוריים מרכזיים ל”מערבולת” ו”חישוב מסלול מחדש”.

בין מדינות אלה נמצאות גם ישראל, טורקיה ואיראן אשר יהיו מעוניינות לשמור על האינטרסים המשותפים שלהן. כמו כן, כל אחת ממדינות אלה יבקשו במקביל גם לשמור כל אחת על האינטרסים שלה בעצמה – וכל זאת תוך כדי שכל אחת ממדינות אלה תעשה שימוש באמצעים שהיא מכירה ובדרכה.

“נסיגה” של ארצות הברית מסוריה באופן מקביל היא למעשה “הזדמנות” של רוסיה, המתמקדת באסטרטגיה המבוססת על הבטחת הישרדותו של משטר אסד.

יתר על כן, העניין של רוסיה למלא את החלל שנוצר במקביל ליכולת ההשפעה ההולכת ומוקטנת של ארצות הברית בסוריה הוא ברור למדי – רוסיה היא מעצמה שיש לה תפקיד דיפלומטי משמעותי בסוריה.

רוסיה מקיימת קשרים דיפלומטיים חזקים עם ישראל ולמעשה “מעלימה עין” מפעילות אווירית ישראלית בסוריה, וזאת למרות העובדה כי רוסיה הציבה בסוריה את מערכות ההגנה המתוחכמות שלה.

עם זאת, למרות מאמצים משמעותיים של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, לפעול בדרך דיפלומטית עם נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, כדי למנוע או לכל הפחות לצמצם את המשך אחיזתה של איראן בסוריה, עד כה אין זה מניב תוצאות משמעותיות עבור ישראל.

שילובם של שני המשתנים- יעילות צבאית ודיפלומטית, בתוספת שיפור הולך וגובר בביטחונם העצמי של האיראנים בשל חוסר תגובה משמעותית אמריקאית, ובהתחשבות ביחסי הגומלין שמנהלת הדיפלומטיה האיראנית, דיפלומטיה ההולכת ומסתמכת יותר ויותר על תמיכתם של שחקנים אזוריים –  כל אלה עומדים כעת בבסיס הסכנה ההולכת וגוברת במצב הנוכחי.

איראן וישראל כלואות בתוך יריבות אסטרטגית שעלולה להתפרץ למלחמה בחזיתות רבות. עבור חלק מהאנליסטים כיוון הנסיעה הוא ברור. השאלה היא לא “האם תהיה מלחמה כוללת”?… אלא השאלה היא “מתי ואיך”?

קרדיט: אברהם תמקר – פרדס+ מקבוצת נציב