ציפיות ומציאות – היחסים בין רוסיה לישראל
רוסיה שומרת בשנים האחרונות על יחסים טובים עם ישראל, אך מתחת לפני השטח היחסים רגישים ו”לובשים צורות” בהתאם להתפתחויות במזרח התיכון ובקביל להתפתחויות בעולם.
במישור הצבאי, במיוחד במה שקשור בסוריה, ניתן לראות באופן גלוי תיאום מתמשך בין ישראל לרוסיה כבר כמה שנים.
התיאום בין ישראל לרוסיה מתבסס על אינטרס משותף של שתי המדינות, מצד אחד האינטרס הישראלי להיאבק נגד התבססות איראנית בסוריה, ומהצד השני המאבק הישראלי נגד איראן בסוריה, אשר למעשה משרת את האינטרס של רוסיה שמעוניינת להחליש את כוח ההשפעה האיראני בסוריה, שעלול בעתיד לאיים גם על שליטתה של רוסיה במדינה שסועת המלחמה (סוריה).
בנוסף לזאת, גם לרוסיה וגם לישראל יש אינטרס משותף להימנע מהתקלות עימות צבאי ביניהן.
מנקודת מבט ישראלית, עצם העובדה שהנוכחות הרוסית היא איתנה בסוריה, זה יוצר עבור ישראל כתובת בעלת סמכות, רוסיה, שאליה ניתן לפנות כדי להשפיע על סדר יום עתידי באזור.
עם זאת, הפעולות הצבאיות של ישראל בסוריה עלולות לנגוד את האינטרס הרוסי, שכן לפעולות הצבאיות הישראליות עלולות להיות השפעה ישירה על ה”סדר החדש”, אשר אותו רוסיה מבקשת לקיים בסוריה תחת שלטונו של הנשיא הנוכחי, בשאר אל-אסד, או כל נשיא אחר שרוסיה תבחר לתמוך בו בעתיד.
כמו כן, לתקיפות הישראליות בסוריה עלולות להיות השפעה ישירה על יציבות האזור כולו.
רוסיה ציינה כבר בעבר באופן ברור את היכולת של ישראל לשבש את התוכניות שלה לקיים יציבות בסוריה – רוסיה נמצאת למעשה בין הנחישות האיראנית להתבסס בסוריה לבין הנחישות הישראלית להתנגד לנוכחות האיראנית בסוריה, ומכאן כי שני הגורמים הללו מהווים איום על רוסיה לקיים את כוונותיה באזור.
‘אין מתנות חינם’
כעת נראה כי המצב הוא שגם רוסיה וגם ישראל אינן עומדות בציפיות האחת של השנייה:
- ישראל מצפה מרוסיה לתמוך ביעד העיקרי שלה להרחיק את הנוכחות הצבאית האיראנית מסוריה, ובעיקר בקרבת הגבול הישראלי-סורי.
- רוסיה מצידה מצפה שישראל “תשלם” עבור הגישה השיתופית שהיא נוקטת עם ישראל ועל כך שהיא מאפשרת לישראל תיאום בזמן התקיפות האוויריות שלה בסוריה – היחסים של ישראל עם ארצות הברית יוצרים מצב שבו רוסיה תופסת אותם כ”אמצעי תשלום”, וכעת היא מצפה שישראל תתפקד בהתאם לכך.
עד כה הציפיות של רוסיה קיבלו מענה סמלי בלבד מישראל, בין היתר בשל המגבלה הישראלית הטבעית לגבי מה באמת היא יכולה להשיג מארצות הברית, שכן המצב הגיאו-פוליטי הנוכחי בעולם ודעת הפנטגון בארצות הברית כלפי רוסיה מקשים על ישראל לספק את התמורה שרוסיה מבקשת על שיתוף הפעולה שהיא מספקת בנושא התקיפות האוויריות הישראליות והמדיניות נגד ההתבססות האיראנית בסוריה.
בקיץ האחרון התכנסו היועצים לביטחון לאומי של ישראל, ארצות הברית ורוסיה בירושלים – הפגישות זכו לסיקור עיתונאי נרחב בשל הנושאים האסטרטגיים שנדונו ובשל משמעות העובדה כי שתי מעצמות התכנסו לשיחות יחד עם ישראל בירושלים, אך עם כל זאת, הדיונים הסתיימו ללא הסכמה.
בתוך המשוואה הזו ישראל עדיין לא סיפקה לרוסיה את התמורה שהיא מצפה לה עבור “הבנה וקבלה” של האסטרטגיה הישראלית בסוריה ומחוות אחרות שאותן רוסיה מעניקה לישראל.
אחת המחוות הללו הייתה הסיוע הרוסי לישראל לשחרר את שרידי חייל צה”ל, זכריה באומל ז”ל, שנהרג בקרב “סולטן יעקב” בשנת 1982.
רוסיה תופסת את הברית הצמודה של ישראל לארצות הברית כ”אמצעי תשלום” עבור “רצונה הטוב” כלפי ישראל, אך נכון לעכשיו, ישראל לא מצליחה או לא מעוניינת לפעול ולהשפיע על האמריקאיים לטובת האינטרסים של רוסיה.
הציפיות של רוסיה מישראל אינן מסתכמות בהכרח רק בגיאו-פוליטיקה של המזרח התיכון:
- רוסיה יכולה להעריך אם ישראל תפעל ותשפיע על ארצות הברית לקבל את שלטונו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בתור משטר לגיטימי ובכך משטר אסד יזכה להיות מקובל שוב בעולם ויוחזר לארגונים אזוריים כמו הליגה הערבית.
- ה”תשלום” אשר יכולה לבקש רוסיה מישראל עבור “קבלה והבנה” של האסטרטגיה הישראלית בסוריה יכול ללבוש גם צורות אחרות כמו דרישה מישראל לנסות ולהפעיל השפעה על הממשל האמריקאי כדי כדי שיקלו בסנקציות המוטלות על רוסיה.
- רוסיה גם תשמח שישראל תנסה ותפעיל השפעה על האמריקאיים כדי שהם ינהגו בגישה “גמישה” יותר מצידם לכוונות הרוסיות כלפי האזור הסובייטי לשעבר.
כעת, ה”תשלום” שישראל מתקשה לשלם לרוסיה מגביר את התסכול של שני הצדדים – מצד אחד התסכול של הקרמלין, המבקש את התשלום שלדעתו מגיע לו, ומהצד השני התסכול והלחץ המתווספים על מקבלי ההחלטות בירושלים.
מה הלאה?
אומנם שיתוף הפעולה בין ישראל לרוסיה צפוי להימשך לעת עתה בכל הרמות, אך יחד עם זאת נוצרת אי נוחות גוברת והולכת בין הקרמלין והממסד הצבאי הרוסי למקבלי ההחלטות בישראל – סיטואציה המכרסמת מהנכונות הרוסית להכיל את הפעולות הישראליות באזור.
נכון לעכשיו, רוסיה מסתפקת בעובדה שישראל מכבדת את סדרי העדיפויות שלה במרחב, נזהרת לא לפגוע בנכסים שלה בסוריה. כמו כן, ישראל גם נמנעת מלפגוע בנכסים קריטיים סורים המאפשרים את “צינור החיים” למשטרו של אסד.
יחד עם זאת, במקרה וישראל לא תצליח לספק את מה שרוסיה רואה כ”תשלום ראוי” עבור יישום האסטרטגיה הישראלית בסוריה, רוסיה לא תגלה “גמישות” כלפי הגישה הישראלית בסוריה ותקשה על ישראל בתואנה כי התקיפות הצבאית שלה בסוריה אינן חופפות את האינטרס הרוסי באזור.
מכאן ברור שכל גילוי “גמישות” במדיניותיה של רוסיה בתגובה לדרישותיה של ישראל בעתיד תהיה כפופה לבחינה רוסית מחודשת לגבי שיתוף הפעולה שלה עם ישראל וכמה באמת יתאפשר לישראל לסייע לרוסיה כדי להשיג האינטרסים שלה בזירת ה”משחק האזורי והגלובלי שלה”.
המאמר תורגם ונערך על ידי אברהם תמקר ופורסם לראשונה על ידי מייקי אהרונסון, שכיהנה כראש אגף יחסי חוץ במועצה לביטחון לאומי הרוסי בן השנים 2006-2014. היא גם מומחית לענייני קבלת החלטות צבאיות-פוליטיות רוסיות.
קרדיט:אברהם תמקר – פרדס+ מקבוצת נציב