על ארה”ב לוודא “שאמריקה ראשונה” לא תהפוך ל”אמריקה אחרונה”

אם ארצות הברית תיסוג מעיראק כמו שהיא נסוגה מסוריה, היא תוביל למהפך בשתי המדינות שהיו המפתח למערכה שלה נגד דאעש והיא תביא לרווחים איראנים בעיראק כפי שהיא מעניקה להם אותם בסוריה.

תהליך זה מנוגד למדיניות הרשמית של ממשל טראמפ, המכונה: “לחץ מירבי” נגד איראן. עם זאת, נראה כי ההבנה של טראמפ להציב את “אמריקה ראשונה” מסתכמת רק בכלכלה האמריקאית.

“מדיניות הסחר” או “מלחמת הסחר” של ארצות הברית נוטה לעמוד בראש סדר העדיפויות של ממשל טראמפ.

ההוכחה לכך היא: שבמדינות שיש לארצות הברית כמויות גדולות יותר של סחר, כך גם נמצא בהן פעילות דיפלומטית של ארצות הברית עם נוכחות רחבה יותר – אין זה משנה באיזה הקשר, אם בהקשר של “מלחמת סחר” בין הצדדים, ואם בהקשר של הרחבת פעילות הסחר בין הצדדים.

כמו כן נראה כי במקביל ארצות הברית מצמצמת את פעילותה הדיפלומטית ואת מהות קשרי הברית שלה עם מדינות שהיא לא מוצאת בהם עוד אינטרסים כלכליים.

נכון לציין כאן כי הסנקציות שמטילה ארצות הברית על מדינות אחרות, גם הן מרכיב מתפיסת מדיניות הסחר שאותה מנחה טראמפ, שכן על ידי הטלת הסנקציות ארצות הברית מנסה לנווט את הקניינים הגדולים בעולם אליה ואל בנות בריתה.

חלק מרכזי בתפיסת הסדר העולמי שהוקם בסוף המלחמה הקרה היה ליברלי, ומטרתו הייתה שמדינות העולם יעברו לעבר ממשל דמוקרטי וקפיטליסטי.

עם זאת, כעת המטרה שעליה עבדו קודמנו ביצירתו של הסדר העולמי, המוכר לנו כיום, נמצאת בנסיגה – זאת כאשר משטרים “סמכותיים” יותר מצמצמים את עולם הדמוקרטיה. 

‘אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה’

כיום זהו דבר בולט כי המשטרים “הסמכותיים” אוהבים לעבוד יחד – לדוגמה איראן, רוסיה וטורקיה, בסוגיית סוריה, או גם באופן שבו הן מעניקות זו לזו גיבוי דיפלומטי הדדי.

כאשר מדינות פועלות יחד לפתרון סכסוכים כמו לדוגמה במלחמת האזרחים בסוריה, הן נוטות להציף את המדינות גם במגוון המוצרים שלהן, וזאת כדי לגרוף רווחים כלכליים.

כעת, מי יבנה מחדש את סוריה? הרי בזמן שטורקיה, איראן ורוסיה, מכורח הנסיבות, משחקות בתפקיד המרכזי, נראה שארצות הברית לא מתכוונת לעשות זאת, סביר כי זאת גם הסיבה כי טראמפ החליט לעזוב את סוריה.

ההפסד האמריקאי בהמלך הזה הוא רחב יותר, וזאת מכיוון שבנוסף לכך שארצות הברית מאבדת את השליטה בשטח היא גם באותו הזמן מוותרת על הסחר שלה עם סוריה כמו לדוגמה השקעות נדל”ן, אשר באופן תיאורטי היו גם יכולות לתרום לשוק האמריקאי.

ממשל טראמפ מדבר על “אמריקה ראשונה” אך נראה כי טראמפ אינו רואה זאת בצורה רחבה.

לדוגמה: ארצות הברית נמצאת במלחמת סחר נגד סין ובמקביל מנהלת מדיניות סנקציות נגד איראן, דבר שהוביל את שני הצדדים לעבר הסכמים כלכליים בינם לבין עצמם וגם עם רוסיה ומדינות נוספות, שגם עליהן ארצות הברית מטילה סנקציות כלכליות.

בתוך כל זאת, באופן רחב יותר מה אמורה סין להבין מעזיבתה של ארצות הברית את סוריה ומאופן “התנגדותה” של איראן כלפי הסנקציות של ארצות הברית?

האם יכולה להיות סיטואציה כי סין, שוודאי מתבוננת בנעשה, תאמין שהיא יכולה לעשות את אותו הדבר, שעושות יריבותיה של ארצות הברית במזרח התיכון, בתוך מלחמת הסחר המתפתחת שלה נגד ארצות הברית?

האם הסנקציות שבהן מאיים טראמפ כעת על טורקיה לא ישלחו אותה לבסוף באופן סופי לידהם של הסינים, הרוסים והאיראנים?

חשוב להכיר בכך כי אין זה משנה מה יהיו התוצאות הסופיות, דבר אחד אפשר לקבוע בוודאות, עצם העובדה שארצות הברית בחרה לוותר על כוחה והשפעתה בסוריה, פירוש הדברים, באופן רחב יותר, הוא שארצות הברית שוחקת לאט לאט את המותג הגלובלי שנקרא “ארצות הברית של אמריקה“.

‘מותג הוא תערובת של דברים ובעיקר מוניטין‘

לאחר שנוצרו ההסכמים על קיום הסדר העולמי, המוכר לנו כיום, לארצות הברית נוצר מוניטין של מעצמה אשר לכוח המילה שלה יש השפעה בזירה הבין-לאומית וגם מוניטין כי היא מוכנה להשתמש בכוחה כדי להגן על האינטרסים שלה או של בני בריתה – לכן בשל בגידה בשותפים כמו הלוחמים הכורדים במזרח סוריה, המותג באופן טבעי חייב להיות מושפע.

מראשיתה של המאה העשרים עד השנה הנוכחית, 2019, נתפסה ארצות הברית “האומה החזקה ביותר עלי אדמות” וגם “מנהיגת העולם החופשי“, תכונות אלה היו הגורמים שהעניקו לה את הניצחון במלחמה הקרה וכתוצאה מכך גם את הניצחון במלחמת העולם השנייה.

הניצחון של ארצות הברית, בקביעת סדר הכוחות בזמן המלחמה הקרה, בתוספת ניצחון צבאי, שהושג במלחמת העולם השנייה, הביאה את ארצות הברית לסגור את ההסכמים בסיום המלחמה לטובתה, בכך שיובילו אותה להיות בעלת מוניטין של כוח השפעה דיפלומטי וכלכלי בזירה הגלובלית.

בשל מדיניות שאינה מוגדרת ויציבה לאורך שנות כהונתם של הנשיאים האמריקאים האחרונים, כיום האתגרים של ארצות הברית בכל החזיתות הפכו להיות מורכבים ורגישים ביותר:

בין שמדובר בסין או באפריקה, צפון קוריאה או נוכחותה של רוסיה במזרח אירופה וגם במזרח התיכון.

כמו כן לארצות הברית ישנו מצב מורכב בימים אלה גם עם איראן, עיראק או בנושא הפלישה הטורקית לצפון סוריה.

כך גם האיומים המתפתחים על ישראל ובנות ברית אחרות של ארצות הברית במרחב הגלובלי.

בתוך כל זאת נמצא גם חוסר יכולת אמריקאית להציג את “תוכנית המאה” לשלום במזרח התיכון.

היחסים האמריקאים גם מורכבים בניהול היחסים עם פקיסטן תוך רצון לעזוב את אפגניסטן, וזאת בניגוד לשביעות רצונה של בת הברית החשובה מהמזרח הרחוק, הודו, שיכולה להוות גורם מפתח בהצלחתה של ארצות הברית במלחמת הסחר שלה נגד סין.

מערכת מצבים גלובליים מורכבת שכזו, אשר אליה נקלעה ארצות הברית, מחייבת אותה באין ברירה לנקוט פעולות שונות, אחרות ונועזות יותר, אשר מן הסתם לפעמים לא יהיו מקובלות על יריבים וגם עלולות לא להיות מקובלות על דעתם של בני ברית.

למרות הצורך ההכרחי בשינויים הללו, על ארצות להקפיד שלא לאבד בדרך את המותג שלה, שנקרא “ארצות הברית של אמריקה”, עם כל המשתמע מכך.

ארצות הברית יכולה לאבד את המותג שלה, זאת כאשר היא עסוקה בהתנהלות קצרת טווח, לא עקבית ובהתנהלות תחת ראייה לא הוליסטית.

בהקשר ההשלכות כתוצאה של מההחלטות האחרונות של טראמפ בעניינה של סוריה, נראה כי טראמפ שוב לא שקל בכובד ראש את ההשלכות הרחבות יותר וארוכות הטווח למהלכיו.

ניתן כבר לצפות מראש כי בדיוק כפי שקרה עם מדינות אחרות שעליהן טראמפ הטיל סנקציות או מנהל נגדן “מלחמות סחר”, המשוואה האלגוריתמית הרגילה תעבוד גם כן כמו שעבדה תמיד וטראמפ למעשה ישלח את טורקיה, ולטווח הארוך יותר גם את בנות בריתה האחרות של ארצות הברית באזור, לידיהם של הרוסים, הסינים וגם האיראנים (ולא רק בגלל עלות המוצר הזולה יותר), וסביר כי הרוסים והסינים והאיראנים יעשו בכך שימוש למטרתן שהיא להחליש את כוחה והשפעתה של ארצות הברית במזרח התיכון ובעולם בפרט.

‘היסטוריה בקטנה’

אם ללמוד מהיסטוריה אז גם לפני יותר ממאה שנה ארצות הברית נמנעה מהתחייבויות בין-לאומיות לטובת מדיניות, שבה האינטרס הכלכלי האמריקאי קודם לגיאו-פוליטיקה העולמית – כלומר גם לפני קצת יותר ממאה שנה ארצות הברית התנהלה כפי שהיא מתנהלת בשנים האחרונות, שבהם היא מתנהלת כעסק ולא מדינה.

“עסקי ארצות הברית הם עסק ולא גלובליזציה” כך אמרו נשיאים אמריקאים בשנות העשרים. אולם, עם זאת גם החלוצים של מדיניות “אמריקה ראשונה“, נאלצו לבסוף להציב את האינטרסים של ארצות הברית דווקא בחו”ל, וזו למעשה הסיבה שהביאה את ארצות הברית לגדולתה, המוכרת כ”בעלת מוניטין” של מותג – אך כל זאת עד השנה הנוכחית, שבה מורגשת באופן בולט ביותר שחיקת המוניטין במעמד המותג הגלובלי שנקרא: “ארצות הברית של אמריקה”.

 סת’ פרנץ, מנכ”ל המרכז לדיווח וניתוח במזרח התיכון. בעבר היה פרופסור ללימודים אמריקניים באוניברסיטת אל-קודס, הוא גם סוקר את המזרח התיכון עבור הג’רוזלם פוסט. 

קרדיט: אברהם תמקר – פרדס+ מקבוצת נציב