מדוע ארה”ב לא תכנס לעימות צבאי בשנתיים הקרובות?
אנשים רבים ברחבי העולם יחכו בציפייה לראות כיצד יסתיימו הבחירות הבאות בארה”ב (3 בנובמבר 2020), אך יחד עם זאת: לאנשים מסויימים אין את המותרות הללו – אלו הם חברי הפנטגון.
לחברי הפנטגון יש קצת פחות משנתיים, כדי להתכונן להסביר לממשל הבא, לקונגרס החדש ולאזרחים האמריקאים, כיצד הם מתכננים להגן על ארה”ב, מפני מדינות תוקפניות פוטנציאליות כמו סין, רוסיה ואיראן.
צבא ארה”ב נמצא במקום מוזר. סביר להניח שלא… ארה”ב לא תחפש לפתוח במלחמות חדשות בקרוב.
הקונגרס האמריקאי העביר לאחרונה תקציב ההגנה לשנתיים הבאות, תקציב המבקש להכין את צבא ארה”ב לעימות גלובלי נגד סין ורוסיה.
יושב ראש ועדת הכוחות המזויינים של הסנט, ג’ים אינהוף,(רפובלקני) אמר, בזמן שאושר תקציב ההגנה האמריקאי על ידי הקונגרס, כי חוק התקציב הוא המשך למדיניות הנשיא “לבנות מחדש” את צבא ארה”ב ולהתמודד עם איומים גלובליים.
“העולם מאבד מיציבותו כל הזמן”, אמר סנטור אינהוף.
“המדיניות האסטרטגית מוגדרת היטב: תחרות אסטרטגית עם סין ועם רוסיה, המשך איומים ממדינות סרבניות כמו איראן וקוריאה הצפונית, ארגוני טרור, טכנולוגיות חדשות ותחומי לחימה חדשים בחלל החיצון ובמרחב הסייבר. ואין גם לשכוח שנים של היעדר תקציבים בממשלות קודמות”, הוא הוסיף.
אומנם הצדדים ילחמו בינהם על הרבה נושאים, אך המלחמה עצמה, ככל הנראה, לא תעלה על סדר היום של הפנטגון בשנתיים הקרובות.
בנוסף לכך, הבחירות הקרובות בארה”ב מעלות דווקא סדר יום פנימי. במילים אחרות, הפנטגון הוא לא מרכז תשומת הלב ומהווה את נושא השיח של הבחירות הקרובות.
לצבא ארה”ב זוהי הזדמנות – הזדמנות לנצל את הזמן הזה כדי להפוך את יכולותיו למוחלטות ומשכנעות יותר, וכן להביא את היכולות הללו אל שולחן הקונגרס, להשמיע את מה שניתן לעם האמריקאי ובמקביל להשמיע בעיקר לאויב.
בינתיים, בזמן שהפנטגון עושה את ההכנות המוטלות עליו, הדיפלומטיה ומדיניות החוץ שבה נוקטת ארה”ב צפויות לפעול את פעולתן ולהגן על האינטרסים של ארה”ב לטווח הרחוק, כמו כן צפוייה המדיניות, שאותה נוקטת ארה”ב, להבטיח גם את היציבות העולמית, המתאימה להגמוניה ולצרכים של ארה”ב ושל בנות בריתה.
ב”מבט העל” של ארה”ב, למעשה, היא צריכה להפגין את היכולת שלה להרתיע סכסוך כוח גלובלי שעלול להתפתח בעתיד.
נכון לעכשיו, רוסיה, סין, איראן וצפון קוריאה חולקות יחד אינטרס משותף – הן מקוות לנצח את כוח ההשפעה העולמי של ארה”ב מבלי להילחם איתה צבאית.
במילים אחרות, רוסיה, סין, איראן וצפון קוריאה היו מעוניינות לנצח את ארה”ב, מבלי להיכנס איתה לעימות צבאי, משום שהן יודעות כי בעימות כזה יהיה להן מה להפסיד ואולי, נכון לעכשיו, ארה”ב עדיין עדיפה עלהן צבאית.
בשנתיים הבאות עד סיום ההכנות שנקבעו על ידי הפנטגון, ארה”ב תנסה לשמור על המצב הנוכחי של המלחמה הקרה, באופן שלא תגלוש לעימות צבאי.
ארה”ב, למעשה, תפעל בשנתיים הקרובות, כדי להגדיל את כוחה הצבאי ולהפגין הרתעה נגד סין ורוסיה, וכן גם נגד בנות הברית שלהן.
במידה ואכן תושג הרתעה כזו באמצעות פעילות דיפלומטית מיטבית של הבית הלבן, חיזוק בנות בריתה של ארה”ב, התחזקות כלכלית אמריקאית והצגת יתרונות צבאיים ברורים, ככל הנראה, ארה”ב תוכל לשמור על כוח ההשפעה העולמי שלה, למשך עוד כעשרות שנים. זאת בשל העובדה כי האויבים שלה יאבדו, באותם השנים, את ה”חשק להילחם” נגדה.
בנוסף לכך על ארה”ב לארגן ולבנות את היכולות שלה להנהיג סכסוכים קונבנציונליים רחבי היקף בגלובוס, סכסוכים הדורשים פעולות הרבה מעבר לרמה של חטיבות קרקע, גיחות מהאוויר ופריסת כוחות משימה ימיים, כפי שארה”ב נוהגת היום.
ארה”ב חייבת גם להיות מסוגלת להוביל, להילחם ולקיים צבאות וקואליציות של בנות בריתה, שנלחמים ביבשה, בים ובאוויר – כמו גם בחלל ובמרחב הסייבר.
יחד עם זאת ברור כי מתחרותיה של ארה”ב יחפשו דרכים להפריע לה להשיג את היעדים שלה, הן ינסו לערער ולשבור את כוחה הכלכלי של ארה”ב ליצור “בגידות” בין ארה”ב לבנות בריתה ובמקביל לחזק עצמן צבאית.
למעשה ניתן לומר, כי המדינות שמתחרות בארה”ב מעוניינות לפלס את דרכן על ידי ביצוע פעולות, המטבטאות מתחת לרמה של מלחמות צבאיות.
על ארה”ב לשמור על היכולת והאפשרויות שלה לפעול בחופשיות, במיוחד כאשר האינטרסים החיוניים שלה מונחים על כף המאזניים.
משמעות הדבר היא שארה”ב צריכה לשתף פעולה עם בנות בריתה באירופה, לדאוג שאיראן לא תגדל בכוח השפעתה במזרח התיכון, ולקיים שיתופי פעולה יעילים עם בנות בריתה בנתיבי המים של הודו-פסיפיק, זאת בכדי לקיים תנועה חופשית של המסחר בנתיבי המים האסטרטגיים של המזרח הרחוק.
לארה”ב אין את ה”לוקסוס” להתמקד רק באזור אחד או שניים. במאבק הגלובלי המתפתח ארה”ב איננה יכולה להיות בטוחה כי ברגע שהיא תעזוב אזור מסויים, אזי אחת מהמדינות, שמתחרות בה, תכנס לאזור במקומה.
לבסוף, ארה”ב אינה יכולה לשכוח את התוצאות העגומות של המלחמות ב”עצימות נמוכה” שאותן היא מנהלת במזרח התיכון. ממשל טראמפ מעוניין לסיים את המלחמות במזרח התיכון, במקומות כמו עיראק, סוריה ואפגניסטן.
בעוד שרבים היו מעדיפים לשכוח את המלחמות מהסוג הזה, הפנטגון לא יכול לעשות זאת.
על ארה”ב להניח כי במוקדם או במאוחר היא תצטרך שוב להיכנס למלחמה ב”עצימות נמוכה”, והיא שוב תאלץ לסייע ולתמוך בבעלות בריתה או במדינות אחרות, הנאבקות באתגרי הסכסוך, הבלתי שגרתי, הגלובלי והגיאו-פוליטי הזה.
ארה”ב תצטרך למצוא פתרונות יעילים יותר, מהניסיון של המלחמה שלה במזרח התיכון.
במידה והפנטגון יבצע ביעילות את המוטל עליו ובתיאום עם רוח המדיניות היוצאת מהבית הלבן, וכן הגורמים בארה”ב, בשנתיים הקרובות יקחו את ההחלטות הנכונות, אזי ארה”ב תוכל להבטיח את החופש, השגשוג והביטחון של האמריקאים עד המאה ה-22.
*- קרדיט: אברהם תמקר-פרדס+ מקבוצת נציב