האם מדיניות ה”לחץ המרבי” של ארה”ב על איראן צלחה או כשלה?

בשבוע שעבר איימה איראן לנקוט בצעדים נוספים לקידום תכנית הגרעין שלה, תפסה מכלית עיראקית במצר הורמוז והזהירה את ארצות הברית ובעלות בריתה מפני הקמת קואליציה ימית, שתגן על מכליות שעוברות דרך המצר.

למרות ההתפתחויות המסוכנות הללו, הצוות של מזכיר המדינה האמריקאי, מייק פומפייאו, “יצא” לאחרונה להגנה נמרצת על המדיניות של ממשל טראמפ כלפי איראן.

פומפייאו דחה את טענותיהם של המבקרים וטען כי קמפיין הלחץ המקסימלי מצליח להחליש את המשטר האיראני ולהפוך את הגאות של: “הפעילות הממאירה של איראן”.

פומפייאו אישר מחדש את מטרתה המוצהרת של ארה”ב לחפש עסקה כוללת עם איראן, וסיכם:

“אנו מצפים ליום בו אנו יכולים לעזור להביא לעם האיראני והשכנים שלו את השלום והשגשוג המגיע להם”.

לא מפתיע, כמובן, שמזכיר המדינה מגן על המדיניות של הממשל שאותו הוא משרת. אולם, העדויות בהן פומפייאו עושה שימוש בכדי להציג את קמפיין ה”לחץ המקסימלי” כהצלחה, זה מה שנראה כלא שגרתי.

הערכה עמוקה יותר של ההתנהגות האיראנית מלמדת כי למעשה “פעילותה הממאירה” של איראן גוברת, בתחומים רבים – וכי חלק גדול מכך הוא כתוצאה ישירה של מדיניות ממשל טראמפ שפומפייאו מבקש להצדיק ולגונן עליה.

יתרה מכך, רבות מההצהרות הציבוריות של פומפייאו במהלך החודשים האחרונים סותרות את ההערכות האופטימית והצבועות בורוד בדבריו.

ברור, בקיצור, שפומפייאו מתמרן ומלקט ראיות בכדי להעניק כיסוי פוליטי לאסטרטגיית ממשל טראמפ, שכבר הביאה את המדינות לסף מלחמה.

התבוננות כנה יותר

הסתכלות עמוקה בכדי לבדוק אם “הפעילות הממאירה” של איראן גדלה או פחתה כתוצאה ממדיניות טראמפ, צריכה לשים את מבטה על אמות המידה בתחומי התנהגותה של איראן, אלו שהממשל עצמו ביקש לשנות.

למרבה המזל את המשימה הזו פומפייאו ביצע בצורה פשוטה, ונתן אמות מידה למה תחשב הצלחה במדיניות של ארה”ב מול איראן. בנאום אשתקד הוא הגדיר בבירור 12 נקודות שבהם ממשל טראמפ מבקש שינוי התנהגות מאיראן.

• בתחום הגרעין והטילים דרש ממשל טראמפ לשים קץ לכל העשרה ופיתוח.
• ביחס לתמיכתה של איראן בכוחות ה”פרוקסי”, ממשל טראמפ התעקש כי איראן תפסיק את התמיכה בקבוצות טרור ברחבי העולם, תסיג את כוחותיה מסוריה ותרפה את אחיזתה מהמיליציות, הנתמכות על ידה בעיראק.
• לבסוף, פומפאו קרא לאיראן לשחרר את כל האסירים האמריקאים וכן את האסירים של בנות בריתה של ארה”ב ו”לשים קץ להתנהגותה המאיימת על שכנותיה”, כולל “איומים על הספנות הבינלאומית”, מתקפות סייבר ו”ירי טילים על סעודיה ועל איחוד האמירויות”.

מבין 12 הדרישות הללו, אף לא אחת נענתה – אז איך פומפייאו מסוגל לטעון שמסע הלחץ המרבי מצליח?

במבט רק על תחום נושא אחד – כמו סיום תמיכתה של איראן בקבוצות הפרוקסי שלה, מטרתן של הסנקציות, בין השאר, הן להגביל את היכולת של איראן לספק להם משאבים.

פומפייאו טען כי “לאיראן כבר אין מספיק כסף לשלם להם באותה מידה כמו בעבר”, ככל הנראה שהוא התייחס לדיווחי חדשות, המציעים כי חיזבאללה וקבוצות אחרות חשות את הקיצוצים והסנקציות של ארה”ב.

פומפייאו גם הדגיש את הקיצוץ בתקציב צבא איראן ותקציב משמרות המהפיכה של איראן, והצהיר כי לטהרן יש פחות משאבים לניהול ממשלה יציבה.

ברור שפומפייאו משתמש בראיות סלקטיביות ובעייתיות.

לדוגמה לפני מספר ימים איראן הודיעה כי היא תגדיל את תמיכתה בחמאס מכ-6 מיליון דולר ל-30 מיליון דולר בחודש, וכן ההיסטוריה מלמדת, שגם כאשר מתמודדים האירניים תחת סנקציות חריפות – למשל משנת 2010 עד 2013 – איראן שמרה על תמיכה בכוחות הפרוקסי שלה, כפי שניסח זאת לאחרונה האנליסט הבכיר לענייני איראן, קנת כצמן:

“אין שום סימנים לכך שהיכולות של איראן או של חיזבאללה או הכוונה להמשיך לעזור לאסד השתנו. גם האיראניים וגם חיזבאללה נותרו מעורבים באופן משמעותי בסוריה, והתבצרו והתמקמו עם המליציות האיראניות בעיראק, בתימן ובמקומות אחרים, הכל נותר כמעט ללא שינוי”.

באופן נרחב יותר, פומפייאו ואנשי ממשל אחרים השתמשו שוב ושוב בראיות לכך, הטוענות שאיראן חווה כאב כלכלי, וכן מציגים אנשי הממשל את הכביכול עדיות, כראיה לכך שמסע הפרסום המקסימאלי פועל, ונראה כי ארה”ב שכחה לכאורה שמטרת הלחץ המקסימלי היא לא לגרום לכאב כלכלי, אלא לשנות התנהגות.

שימוש בנזקים כלכליים בכדי לאמוד את הצלחתם של הסנקציות, זה כמו שימוש בספירת גופות בכדי למדוד את ההצלחה מול הטרוריסטים – זה אינדיקטור לכך שהמדיניות שלך משפיעה, אך לא בהכרח אומר שאתה קרוב להשגת יעדים אסטרטגיים.

בהתבוננות על הנקודות האחרות שבהם ממשל טראמפ מבקש שינוי בהתנהגותה של איראן, ניתן לראות כי העובדות אינן מעודדות – לעתים קרובות מצביעות בכיוון ההפוך מהרצון של ממשל טראמפ.

איראן לא נעתרה לאף אחת מהדרישות ל”עסקה גרעינית טובה יותר”, ובמקום היא דווקא הציפה את הרעיון להאיץ את את העשרת האורניום שלה (דבר שהיא כבר הסכימה לא לעשות במסגרת הסכם הגרעין עם איראן).

למעשה, אירן רחוקה מסיום כל העשרה, איראן הגדילה את רמות ההעשרה והרחיבה את מאגר האורניום המועשר שלה – בתגובה ישירה להטלת סנקציות משניות על ידי ממשל טראמפ.

איראן עדיין בודקת טילים בליסטיים ובכל זאת כולאת אזרחים אמריקאים.

בחודש יוני האחרון, הפילה איראן מל”ט אמריקני וכמעט גרמה לפעולת תגמול אמריקנית.

על פי הדיווחים, התקפות הסייבר האיראניות גברו בתגובה לסנקציות האחרונות מצידה של ארה”ב.

החות’ים, הנתמכים על ידי איראן בתימן, ממשיכים לשגר טילים ומל”טים לעבר סעודיה.

האיומים על הספנות הבינלאומית לא פחתו, אלא להפך, איראן הפעילה אותם מחדש, חיבלה במכליות ועצרה ועיכבה כמה אחרות.

לטעון כי מסע הלחץ המרבי הצליח למתן את התנהגותה של איראן זו טענה פנטסטית, שאפשר לטעון רק על ידי עדויות סלקטיביות והתעלמות מרוב התחומים שבהם ממשל טראמפ בעצמו מבקש שינוי התנהגותי מאיראן.

טענתו של פומפייאו להצלחה לא רק הופרכה לנוכח הראיות, היא גם סותרת רבות מההצהרות הקודמות שלו.

בתחילת מאי, פומפייאו פרסם בהצהרה: “איראן עשתה סדרה של פעולות והצהירה הצהרות מאיימות”. כמה ימים לאחר מכן הצהיר פומפייאו בראיון: “מה שראינו מהאיראניים זה איומים מתגברים”, והדברים שימשו לאחר מכן את ארה”ב כעילה עבור פריסת כוחות אמריקראים נוספים במזרח התיכון וכן מכירת נשק חירום לסעודיה, ירדן ואיחוד האמירויות.

בהמשך אותו החודש, פומפייאו הודה בתגובה לשאלה שנשאל כי “אף אחד מ-12 הנקודות”, אשר ממשל טראמפ דרש מאיראן לא התממשה.

בראיון בסוף יולי, אמר פומפייאו בנחרצות:

“יש לנו עכשיו 40 שנה של התנהגות גרועה מהרפובליקה האיסלאמית של איראן, ואני חייב לומר, אין שום אינדיקציה שהיא מאטה”.

בהתחשב באמירות הסותרות, קשה להתכחש למסקנה כי פומפייאו אינו כנה לחלוטין כאשר הוא טוען שמסע הלחץ המרבי צולח.

*- קרדיט: שיר בניש-פרדס+