צרת רבים חצי נחמה

פרי מכחולו של הקריקטוריסט- עִימַאד חַגַ’אג’ عماد حجاج

פוסט לא לצמחוניים, אבל שווה לחכות לפתגם שבסוף…

חג הקורבן (עִיד אלאַדְחַא) מתקרב ועמו שחיטת הכבשים, אך, מה עם ההיגיינה?

במקומות רבים בסוריה אין פיקוח וטרינרי על השחיטה. היא לא נעשית בבתי המטבחיים.

בשל החום הכבד הבשר מתקלקל מהר ואינו ראוי לאכילה. שרידי הבהמות המושלכים מושכים אליהם חרקים ועכברים. שלא לדבר על המחלות הנגרמות בשל כך…ומה עם הריח?…

מנהל לשכת הבריאות במחוז דמשק טוען שאסור לשחוט מחוץ למשחטה בלי רישיון. מי שלא יעשה כן, יוחרם ציוד השחיטה שלו וכן הכבשים. האם החוק הזה באמת נאכף?…

שרידי הבהמות והגללים פזורים ברחובות, והדם נשפך כמים. שואל כותב המאמר- מדוע הילדים הרכים נאלצים להיחשף למראות מזעזעים של שחיטה ודם?

האם נתקלתם בתופעות כאלה בארצנו הקטנטונת?

תיאור הקריקטורה:

והפעם הקריקטורה עם פתגם נפלא!

הכבש צופה בטלוויזיה כיצד נשחטים אנשים בעולם – מַגַ’אזִר בַּנִי אלבַּשַר – מעשי טבח בבני האדם. חיי בני האדם שווים כקליפת השום, במיוחד במדינות ערב שבהן מתנהלות מלחמות אזרחים עקובות מדם.  הכבש, שעליו כתוב- חַ’רוּף אלְעִיד- הכבש של החג, בוכה. הוא יודע שגורלו נחרץ והוא עתיד להישחט בחג הקורבן. מאחוריו נמצא צלו של השוחט המשחיז את הסכין.

הכבש מנסה לנחם את עצמו על מר גורלו ואומר פתגם ערבי ידוע: אִלְלִי יְשוּף מְסִיבֶּת עֵ’ירוֹ תְהוּן עַלֵיה מְסִיבְּתוֹ” إللي يشوف مصيبة غيره تهون عليه مصيبته !!!  מי שרואה את האסון של האחר, אז האסון שלו נראה קל בעיניו…והכוונה, צרת רבים חצי נחמה…

קרדיט:עידית בר-“הקריקטורה השבועית של עידית” -בלוג קריקטורות מהעולם הערבי.הרצאות על החברה והתרבות הערבית.