עסקת נשק בין ארה”ב ואיראן כאסטרטגיה אמריקאית לניצחון במלחמה הקרה וסין
נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, מאוד אוהב למכור נשק וטכנלוגיה צבאית למדינות המזרח תיכון, במיוחד לאלו העשירות בנפט. לא רק זה, הוא גם הוכיח את עצמו כאיש עסקים טוב ומוערך למדי.
במקביל, טראמפ איים על איראן ב”מחיקה” ודרש שוב ושוב, שאיראן “תנהג כמו אומה רגילה”.
עם זאת, זוהי גם נקודת המפתח עבור טראמפ ומנהיגי איראן “לרדת מהעץ” שעליו טיפסו.
העובדה כי איראן מתנהגת כפי שהיא מתנהגת, היא מסיבה אחת מאוד פשוטה: הישרדותה והתנהגותה “הממאירה” של איראן, מסתכמת בהרתעה כנגד שורה של מדינות האיסלם הסוני, החמושות היטב ומגלות עוינות (יריבות), כלפי משטר האיסלם השיעי בטהרן.
בפשטות, האיראנים לא יחליפו וישנו את התנהגותם מבלי להבטיח דרך להתגונן מפני המדינות הסוניות האזוריות, אשר מאיימות על השלטון השיעי שלה.
בהתחשב בצבא הקונבנציונאלי “החלש יחסית” של איראן, הדרישות הקשות מצד ממשל טראמפ כלפי איראן מעוררות הזדמנות עסקית מעניינת – ואולי אף גם משתלמת. הסיכויים לכך גדלים לאור חיבתו של טראמפ למכור נשק וטכנולוגיה אמריקאית למדינות, העשירות בנפט במזרח התיכון.
למרות כי עסקה כזו עשוייה להשמע מופרכת באקלים הנוכחי של רמת העימות ואיבה הנוכחית, עסקה “גרנדיוזית” ומובהקת עונה בדיוק על האופי של טראמפ בעסקיו.
זוהי הצעתו של מריק פון רננקמפף, אשר שימש אנליסט במשרד הלשכה לביטחון בינלאומי, וכן גם שימש כממונה על מנהל משרד ההגנה האמריקאי, תחת ממשל אובמה.
עסקה כזו תבקש לראות את איראן באופן מוחלט ואמיתי:
- מפסיקה את התמיכה בקבוצות ה”פרוקסי” החמושות.
- עוצרת את ייצור ופיתוח הטילים הבליסטיים שלה.
- מפרקת את ההיבטים הרגישים ביותר של תוכנית הגרעין שלה.
בתמורה לכך שאיראן תמלא את שלושת הסעיפים הללו: ארה”ב תמכור לאיראן נשק ומערכות הגנה אמריקאיות במחירים “נוחים”.
בתרחיש שכזה, טראמפ משיג, למעשה, את היעדים הנעלים, שאותם הציבה מדיניות החוץ שלו כלפי איראן.
בנוסף לזאת: מצבו של טראמפ יהיה יחסית ביתרון ב”יום הבוחר” בארה”ב (2020), זאת בשל העובדה כי הוא ישיג ניצחון על קבלני ההגנה הנצים בבית הלבן, ואולי אף יהיה לאחר קיום הבטחת בחירות, על החזרת החיילים האמריקאים מהמזרח התיכון בחזרה לביתם.
כמו כן, וכתוצאה מכך: טראמפ גם ישיג שוב את טיפוח היציבות במזרח התיכון, בחזרה לתחום האחריות והשליטה של ארה”ב.
ניתן להגדיר זאת כעסקת: “win-win-win” :
- ארה”ב מקבלת את דרישותיה, היא חוזרת לנהל שוב את המזרח התיכון וטראמפ משיב לעצמו מכבודו.
- איראן מרוויחה קרבה למדינות המערב, אפשרות לרכישה נוחה של נשק והייטק אמריקאי, והבטחות הגנה ואבטחה מצידה של ארה”ב.
- ישראל, בת בריתה הקרובה של ארה”ב במזרח התיכון, תקבל את דרישתה: המבקשת שאיראן לא תהפוך למדינה גרעינית, כמו כן “זרועותיה” של איראן בעזה, לבנון וסוריה יהפכו עבור ישראל לאיום שאינו קשור לאיראן, ובנוסף: ישראל תוכל לקבל גישה רחבה יותר לנתיבי המים והמסחר במפרץ.
בתוך כל זאת, במובן עמוק יותר, ישנו כאן גם “ניצחון מתוק” במלחמה רחבה יותר, שאותה מנהלת ארה”ב, בסגנון ה”מלחמה הקרה” נגד סין ורוסיה.
בעסקה שארה”ב תקבל שליטה מסויימת על הנעשה באיראן, למעשה, סין ורוסיה יהיו המפסידות הגדולות, וזאת לאור העובדה, כי ארה”ב תוכל לנתב את הקשרים החדשים, אשר יצרה עם איראן ולעצור או לכל הפחות: לעכב את התרחבותן של רוסיה וסין בעולם.
כדי שהסכם שאפתני כזה, הצפוי לעמוד בפני מכשולים רבים, יהיה בעל סיכויים אמיתיים להצליח: ראשית, ארה”ב ואיראן יאלצו להביט קדימה ולהניח את הגאווה שלהן מאחור, ולאחר מכן לבנות בינהן בחזרה את האמון, זאת על מנת שעסקה שאפתנית כזו אכן תצליח לאורך זמן להשיג את מטרותיה.
בתוך כך, נכון לציין כאן את העובדה, כי ארה”ב תצטרך בתוך עסקה שכזו לאזן ולנהל במיומנות את יחסי הכוחות בין איראן המדינה השיעית ולבין שכונותיה, המדינות הסוניות באזור.
בזמן “משחקי האיזון” הללו: סביר שהמדינות הסוניות יתחברו במשך הזמן לרוסיה וסין, שנשארו מאחור, והעולם יצעד לתוך סדר בריתות חדש, בתוך מלחמה קרה עם סדר עולמי, השונה, מאופן בו הוא מוכר לנו היום.
למעשה, שעון הזמן של מדינות המערב יקבל תוספת זמן, ככל הנראה: של עוד עשרות שנים שבהם רוסיה וסין יאלצו להתארגן מחדש, ולהדביק את הפער שהמערב יצר עליהן בתוך הסכם עם “טוויסט” בעלילה בין ארה”ב ואיראן.
קרדיט:אברהם תמקר-פרדס+ מקבוצת נציב
קודם שיצאו מסוריה ויפרקו את החוט’ים, חיזבאללה וחמאס.
לא פלא שבן אצולה גרמנית העלה כזה מן עיוות
ועוד זמן קצר לאחר שהצעתי אותו הדבר מול טורקיה – חברה מלאה בנאט”ו.