מרד הנפילים הפקיסטני: מילים כדרבנות לגבי ממשלות מושחתות באשר הן

“כשאתה רואה שהמסחר נעשה, לא בהסכמה, אלא בכפייה, כשאתה רואה שכדי לייצר, אתה צריך לקבל אישור מאנשים שלא מייצרים כלום, כשאתה רואה שהכסף זורם למי שמתמודד, לא בסחורות [בתמורה למשהו], אלא בחסדים [טובות]”

“כאשר אתה רואה שאנשים מתעשרים על ידי שוחד ועל ידי השפעה, יותר מאשר על ידי עבודה, והחוקים האמורים להיות בשבילך אינם מגינים עליך, אלא מגנים עליהם מפניך, כאשר אתה רואה שהשחיתות מתגמלת ויושר הופך להקרבה עצמית – אתה יכול לדעת שהחברה שלך, שאתה מכיר, נידונה לאבדון.”

כך צייץ ביום ראשון ראש ממשלת פקיסטן, עמראן חאן, כאשר הוא תקף את האופוזיציה שלו.

ראש ממשלת פקיסטן ציטט את דבריה של הסופרת איין ראנד, מספרה משנת 1957, Atlas Shrugged, המוכר בעברית בשם “מרד הנפילים”, כדי לתאר כיצד פקיסטן הייתה “שקועה בשחיתות עם חוקים, המגנים על כמה מעטים” לפני שהוא לקח את המושכות של הממשלה.

ולנו בישראל לא נותר אלא לשקוע במחשבותינו בנושא ולהצטער כי לא קם משורותינו בעל שיעור קומה ואמר מילים דומות. ולחשוב שפקיסטאן נמצאת בתחתית רשימת המדינות המתקדמות בעולם!

מרד הנפילים הוא רומן מאת איין ראנד שיצא לאור בארצות הברית בשנת 1957. הספר נחשב לאחד הספרים המשפיעים ביותר במאה העשרים, ובה בעת לאחד השנויים ביותר במחלוקת: הספר הצית דיון ציבורי שסבב סביב תפיסת העולם הלא שגרתית של ראנד.

מרד הנפילים נחשב למגנום אופוס של ראנד וכתיבתו ארכה 12 שנים. לאחר פרסומו ועד מותה בשנת 1982 לא פרסמה יצירה ספרותית נוספת. שנתיים מתקופת הכתיבה הארוכה הוקדשו ל”נאום גאלט”, מסה פילוסופית בת 57 עמודים המופיעה כנאום רדיו בשיא העלילה.

מרד הנפילים הוא רומן פילוסופי. הרעיונות המובעים בו הם חלק מתורה פילוסופית שראנד פיתחה, המכונה אובייקטיביזם. התורה מבוססת על הכרה בלתי מתפשרת של המציאות, הרואה את היצירתיות האישית של הפרט כעמוד תווך של החברה. היא קוראת לאנשים לחיות למען עצמם, כאשר התכלית המוסרית של חייהם היא השגת אושרם האישי, תוך דחיית כל צורה של קולקטיביזם והקרבה עצמית. הספר תוקף גם את הדתות, ובמיוחד את אידאת ההקרבה העצמית של הנצרות, קומוניזם ופשיזם.

הספר ממחיש כיצד כוחה של החברה ושגשוגה נובעים בזכות פרטים בעלי יכולת וכוח יצירתי, וכי חברה שאותו מיעוט זה ינטוש אותה -תחלש, תשקע ואף תתמוטט לחלוטין. ראנד רואה כבלתי מוסרי ובלתי מעשי את הרעיון כי ניתן להציב את הכלל לפני הפרט. חתירה ליעדים כמו העולם הבא, “הדורות הבאים”, “טובת הכלל” או הקרבה עצמית כערך מוסרי פסולים בעיניה. הספר קורא להעמיד במרכז את הפרט הבודד, כאדם חופשי ורציונלי, המשתף פעולה עם אחרים מרצון בסחר הדדי ולמען רווח הדדי. זכות הקיום היחידה שיש לממשלה היא בהגנה על זכויות אלה.

הספר זכה לפופולריות רבה בעשורים שלאחר פרסומו עד שנות התשעים. בסקר שערכה ספריית הקונגרס ב-1991 הוא דורג כספר המשפיע ביותר בחיי האמריקאים אחרי התנ”ך.

ב-2008 חלה בארצות הברית התעניינות מחודשת בספר והגותו, בעיקר בקרב הציבור הרפובליקני, זאת נוכח המשבר הכלכלי וניצחון המפלגה הדמוקרטית. בעקבות כך חלה עלייה ניכרת במכירותיו והוא הגיע שוב לרשימת רבי המכר, למעלה מ-50 שנה אחרי צאתו לאור. ( ויקפדיה )

קרדיט:אברהם תמקר – פרד”ס מקבוצת נציב