ברקע התקיפות הישראליות האחרונות על מטרות איראניות בסוריה-מאמר דעה

בשעות הלילה בוצעה תקיפה נוספת – ככל הנראה של ישראל – בסוריה. הותקף חומס (4-T) שהוא בסיס גדול של חיל האוויר הסורי, שמשמש היום בעיקר את איראן. בבסיס זה משתמשים האיראנים הן על מנת לפרוק אמצעי לחימה ממטוסי תובלה, והן על מנת להפעיל ממנו את המל”טים שלהם ברחבי סוריה.

התקיפה בסוריה באה בהמשך לתקיפה בליל ראשון, שנעשתה כתגובה על ירי הרקטות במוצאי שבת לעבר החרמון. המיוחד באירוע ירי הרקטות הוא שהוא נעשה ככל הנראה מאזור דמשק, באמצעות רקטות בעלות טווח של 30-40 ק”מ. לא מדובר באירוע “זליגה” של ירי מרגמות כמו שהיה בעבר, אלא בירי רקטי מכוון לעבר מוצבי צה”ל בחרמון. ולכן גם צה”ל הגיב בעוצמה בליל יום ראשון, ותקף 2 סוללות ארטילריה, סוללת טילי נ”מ 2-SA, ועמדות תצפית ומודיעין. בתקיפה נהרגו 3 חיילים סורים ו- 7 חיילי מיליציות איראניות / אנשי חיזבאללה, כן יאבדו כל אויביך ה’.

התקיפה השניה, שהייתה בליל אמש בבסיס חומס, נעשתה שעות בודדות לאחר שמטוס תובלה איראני פרק בשדה את מטענו, ויתכן שיש קשר בין הדברים. בישראל הכריזו פעמים רבות בעבר כי ישנם קוים אדומים אותם ישראל לא תאפשר לחצות. אחד מהם הוא ירי לשטחנו (ולכן הייתה התגובה במוצאי שבת כנ”ל), והשני הוא העברה של אמל”ח מתקדם, בדגש על טילים מדויקים, טילי חוף-ים, וטילי נ”מ.

נראה שהתקיפה בליל אמש נועדה לפגוע במשלוח חדש של טילים מדויקים, או במשלוח של רכיבים שנועדו עבור מה שמכונה בצה”ל “פרויקט הדיוק” – שבמסגרתו מנסה חיזבאללה להפוך את הרקטות הלא מדויקות שברשותו, לרקטות מדויקות. ישראל פועלת בנחרצות כנגד פרויקט זה, ובהצלחה מרשימה. פעולות סיכול רבות נעשו בשנתיים האחרונות, והבולטת שבהן הינה האירוע שבו חשף רוה”מ נתניהו את אתרי החיזבאללה שבהם מתבצע פרויקט הדיוק. חשיפה זו הביאה לנטישת הפעילות של חיזבאללה באתרים אלו, ולפגיעה חמורה בפרויקט זה. מאחורי הקלעים ישראל מפעילה גם את צרפת, ארה”ב, ומדינות נוספות, שמפעילות לחץ כבד על ממשלת לבנון על מנת לסכל את הפרויקט הנ”ל. יתכן שבמשלוח אתמול הגיעו רכיבי רקטות שנועדו על מנת להסב כמות מסוימת של רקטות “טיפשות” לרקטות “חכמות” ומדויקות, וישראל תקפה והשמידה את המשלוח (כפי שכבר נעשה בעבר).

הערכתי האישית היא כי האירועים האחרונים אינם מלמדים על הסלמה אזורית. הלחץ האמריקני על איראן נותן את אותותיו, התמיכה הכספית שלה בחיזבאללה ובחמאס יורדת באופן דרמטי (קיצוץ ענק של לפחות 40%), והיא בעצמה ניצבת בפני מצב חמור. תקציב הביטחון האיראני צומצם בעשרות אחוזים, ושר הבריאות האיראני התפטר בשל מחסור בתרופות וזאת בשל קשיים כלכליים של המשטר. מצבה הגרוע של איראן, מביא לכך שמאחורי הקלעים החל כבר לדעתי משא ומתן ברמה כזו או אחרת בינה לבין ארה”ב. בכל אופן, בין אם המשא ומתן הזה יצליח ואיראן תתקפל מול הדרישות האמריקניות, ובין אם לאו, ברור שישראל היא הנשכרת העיקרית מכל האירועים הללו. ההתייצבות האמריקנית נגד איראן, מזכירה את ההתייצבות מול עיראק והפלת משטר סדאם. ההבדל הוא בכך שטראמפ מעוניין לעשות זאת באמצעות הלחץ הכלכלי, ונכון לעכשיו, נראה שהגישה הזו מצליחה.

“עתידה פרס שתיפול בידי רומי” – ומתוך שמחה וטוב לבב!

כותב המאמר: אבישי איפרגון