תרחיש אימים: היתכן כי תקיפות ישראל בסוריה יגרמו להתנגשות עם רוסיה?
ישראל מראה נחישות צבאית בהמשך תקיפת הכוחות האיראנים בסוריה על מנת להביא להרחקת איראן מהגבול הצפוני של ישראל.
לרוסיה יש אלפי חיילים בסוריה, שיכולים להיקלע לתוך חילופי אש בין הכוחות של ישראל, איראן וסוריה. הכוחות הרוסים גם יכולים להפוך ללוחמים כנגד ישראל, אם לדוגמה רוסיה תרגיש שבעלת הברית שלה – סוריה הולכת ונחלשת.
בנקודה זאת נכון לשאול, אם ישראל ורוסיה יגיעו לחילופי אש: האם האח הגדול של ישראל – ארצות הברית – ירגיש צורך להתערב ולעזור לישראל?
חשוב לציין, לא ישראל ולא רוסיה מעוניינות בקרב כזה. “אף אחד מאיתנו לא רוצה עימות צבאי”, אמר לי בכיר בצה”ל בראיון שנערך לאחרונה בירושלים. “זה יהיה מזיק לשני הצדדים”.
אך נוצרת כאן משוואה מסוכנת הנובעת מקביעת המדיניות של ישראל המסתכמת בכך שישראל תעשה כל מה שתראה כנדרש ונכון כדי להוציא את הכוחות האיראניים מסוריה.
אם רוסיה לא אוהבת את זה, זהו מחיר שישראל תהיה מוכנה לשלם, כדי להבטיח שסוריה לא תהפוך לבסיס נוסף, בדומה ללבנון ועזה, של רקטות איראניות על גבול ישראל.
היחסים הנוכחיים בין ישראל ורוסיה חמים הרבה יותר מאשר היו בתקופת המלחמה הקרה.
יחסים אלה מביאים לתוצאה של חיבוק מוזר המזכיר את ה”חיבוק” האמריקאי-סובייטי של שנות השבעים. “חיבוק” שעל פני השטח, ידידות מסוימת ורצון לשיתוף פעולה. אבל מעבר לחיוכים והצביעות הדיפלומטית קיים החשש לניגוד של אינטרסים בסיסיים בן ישראל, ארה”ב ורוסיה.
“אף אחד בישראל אינו מבולבל לגבי מי אלו הרוסים ולמי הם קשורים”, אמר גורם בצה”ל, שדיבר בעילום שם. “הרוסים הם לא בעלי ברית שלנו, בלשון המעטה. יש לנו בעלת ברית אחת, וזו ארצות הברית. הרוסים נמצאים כאן למטרות שונות לחלוטין. הם תומכים במשטר הסורי שיש לו מטרה גלויה להשמדת ישראל אם רק יתאפשר לו לעשות זאת. רוסיה גם חלק מהברית התומכת באיראן”.
הקלות שישראל יכלה בעבר, לבצע פעולות צבאיות בסוריה השתנתה, לאחר התקיפה הישראלית בספטמבר 2018 – תקיפה שכוונה אל מחסני תחמושת במערב סוריה. אותה תקיפה שבה טילים נגד מטוסים שוגרו על ידי מערכת ההגנה האווירית הסורית, טיל שפגע לכאורה בטעות, במטוס מודיעין רוסי מסוג Il-20, והרג את כל 15 אנשי הצוות.
ישראל מצידה, מכחישה בתוקף את האשמות של רוסיה כי השתמשה במכוון במטוס הרוסי, ככיסוי לתקיפה שבוצעה.
רוסיה גם האשימה את ישראל, בכך שלא דיווחה לה, מספיק זמן טרם התקיפה ועל כן היא לא הספיקה להיות זהירה.
למרות כל סוגי ההכחשות הנחרצות של ישראל, רוסיה בחרה להאשים את ישראל בתקרית וגיבשה פעולה של אספקת טילי S-300 מתקדמים נגד מטוסים לסוריה.
למרות הקשיים של ישראל מול רוסיה, באסטרטגיה של ישראל, היא מוצאת ערך ברוסיה ככוח ריסון פוטנציאלי של איראן, לאחר תקיפה ישראלית על כוחות איראנים בסוריה. ישראל גם רואה ברוסיה כמנוף אפשרי להוציא את הכוחות האיראניים מסוריה בלחץ דיפלומטי.
האינטרס של רוסיה בשמירת היחסים הידידותיים עם ישראל, הוא האפשרות שישראל יוצרת עבור רוסיה פוזיציה להשפעה חזקה יותר במזרח התיכון, השפעה שתלך ותגדל, במיוחד אם ארה”ב תצמצם את הנוכחות שלה במזרח התיכון.
למרות אינטרס הידידות של רוסיה עם ישראל, רוסיה מגנה את ההתקפות של ישראל בסוריה ומצהירה עליהן כ”לא לגיטימיות”.
לאחר הפגישה שהתקיימה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ולדימיר פוטין, כדי “לתקן” בעיות שהתעוררו לאחר תקרית המטוס הרוסי, טענו גורמים רשמיים בישראל, כי פוטין הסכים שעל כל הכוחות הזרים לסגת מסוריה.
סוריה היא בעלת ברית משמעותית של רוסיה במשך יותר מחמישים שנה. רוסיה גם שיתפה פעולה במלחמה בסוריה, במיוחד בסיוע תקיפות אוויריות – יש משמעות לכך שרוסיה עשתה זאת בשיתוף פעולה יחד עם חיילי איראן וחיזבאללה – שסייעו לממשלת סוריה להחזיר את רוב שטח המדינה בחזרה, ולהתחזקות הברית של רוסיה עם איראן תוך כדי הלחימה בסוריה.
לפחות 63,000 חיילים רוסים שירתו בסוריה מאז 2015.
למרות שפוטין הבטיח ,מאז שנת 2016 ,כי הכוחות הרוסיים ייסוגו מסוריה, רוסיה שומרת כיום על יותר מ – 5,000 חיילים ושכירי חרב פרטיים בסוריה, בגיבוי של כמה עשרות מטוסים ומסוקים.
היום ברור לכולם, רוסיה נמצאת בסוריה כדי להישאר. הנמל הסורי טרטוס הוא הבסיס הימי היחיד של רוסיה בים התיכון. בשנת 2016 רוסיה וסוריה חתמו על הסכם למשך 49 שנים, המאפשר לאניות מלחמה רוסיות לפעול מהנמל הימי טרטוס שבסוריה.
בנוסף לכל זאת, מטוסים של רוסיה וטילי קרקע-אוויר, הכוללים את מערכת ההגנה האווירית לטווח ארוך S-400, פועלים לפחות משני בסיסי אוויר במערב סוריה.
ישראל יכולה לחיות עם הרוסים בסמוך לגבולה, אבל לא עם האיראנים. גורמים רשמיים בישראל מזהירים מפני תכניתה של איראן להציב בסוריה 100,000 חיילים איראנים ושכירי חרב המגיעים מבעלות בריתה של איראן במזרח התיכון ומאסיה.
לישראל יש כבר כאב ראש לא קטן בגבולה הצפוני, בזרוע של איראן – חיזבאללה.
לארגון הנתמך על ידי איראן, חיזבאללה, קיים ארסנל משוער של 130 אלף פלוס טילים, טילים אלו כבר מאיימים על ישראל מלבנון.
ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שסוריה תהפוך, כדוגמת לבנון ,לשמש כבסיס טילים איראני שני המאיים על ישראל מגבולה הצפוני, זהו תרחיש הסיוט הישראלי.
“אנחנו יכולים – ואנחנו מתכוונים – לעשות את זה קשה ככל האפשר עבור האיראנים, לגרום להם לתג המחיר שהם לא יהיו מוכנים לשלם”, אמר גורם בצה”ל.
חיל האוויר הישראלי עושה את זה, ותוקף מטרות של איראן ושל חיזבאללה מאות פעמים, כמו שהכריז נתניהו לאחר התקיפה הישראלית על מחסני הנשק האיראניים, ליד נמל התעופה הבינלאומי של בדמשק, בינואר.
“ישראל ממשיכה ליישם את התכניות שלה”, השיב בכיר בצה”ל כשנשאל, אם רוסיה תעצור את ישראל מביצוע התקפות ישראליות בסוריה, והמשיך ואמר,”הפעילות שלנו מעידה על כך שלמרות הכל, אנחנו נהנים מחופש פעולה משמעותי”.
יותר נחרצת הייתה תגובתו של בכיר בצה”ל, כשנשאל כמה רחוק מוכנה ישראל להילחם עבור חופש הפעולה בסוריה, הוא ענה בנחרצות ובמילה אחת,”מוכנה!”.
מה שמחזיר את השאלה שאיתה פתחנו את הדברים, האם ישראל יכולה לפגוע באיראן בגבולות סוריה, מבלי לעורר התנגשות צבאית עם רוסיה?
קיימים מנגנונים של הסדרים בן רוסיה וישראל כדי למנוע התרחשות כזאת. הסדרים הכוללים: קו חם וישיר בין הצבא הישראלי לצבא הרוסי. “אנחנו מקפידים מאוד ליידע את הרוסים על הפעילות שלנו ולספק להם תמונה מבצעית מעודכנת”, אמר גורם בצה”ל. “אבל עדיין הנהלים האלה לא היו מספיקים כדי למנוע את תקרית המטוס רוסי”.
אולי אותה תקרית של המטוס הרוסי, היה סך הכל מטוס שהיה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון.
אך התקרית, בכל זאת מלמדת את הצדדים שלא יהיה ניתן לבטל מכלל אפשרות, תרחישים קטלניים ודומים בעתיד בן ישראל ורוסיה.
הנה כמה אפשרויות: יועצים או טכנאים רוסים, נקלעים לאש בעת התקפה ישראלית על מתקן איראני או סורי, או
הפצצה ישראלית טועה שפגעה בבסיס רוסי, או בטייס רוסי או בסוללות נגד מטוסים שהוענקו על ידי רוסיה לסוריה – מערכת הגנה שיכולה להפתיע את ההתקפה הישראלית, הגנה שתגרום לצורך של חיל האוויר הישראלי ,בעת הפתעה, להשמיד את מערכת ההגנה הרוסית, לשם הגנה על חיי הטייסים הישראלים.
תרחיש נוסף הוא שרוסיה תרגיש מחויבת לתמוך ביוקרה של בעלת בריתה הסורית ולהציל את שלטונו של נשיא סוריה.
למשוואה המסוכנת הנוכחית מצטרפת גם ארה”ב, כדי להבהיר כמה השמים הסוריים פעילים עבור שחקנים רבים, נכון להזכיר את דצמבר 2017, כאשר מטוסי F-22 אמריקנים, שיגרו ירי אזהרה לעבר שני מטוסי קרב סובייטיים 25-Su, כי הפרו אזור הסגר אווירי שהטילה ארה”ב, במזרח סוריה.
ברור שצה”ל אינו מתרברב ולא תוקפני ביכולות שלו מול רוסיה, ישראל מודעת היטב שרוסיה היא מעצמת-על לשעבר, עם ארסנל הגרעיני הגדול ביותר על כדור הארץ.
בכיר צה”ל השווה את ישראל מול רוסיה ל”עכבר השואג”, הסיפור הקלסי של מדינה זעירה כמו ישראל, שמאתגרת את ארצות הברית ורוסיה.
בכל אופן, אם ישראל דומה ל”עכבר השואג”, העכבר הזה, הוא מיקי מאוס: קטן, חזק ולא מפחד להשתמש באגרופיו.
למעשה, מה שהופך את המאבק הישראלי-רוסי הפוטנציאלי כה מסוכן הוא שהוא בלתי ניתן לחיזוי, אבל עם זאת, זה עלול להיות תרחיש אפשרי, בכל פעילות ישראלית נתונה בגבולות סוריה.
כדי ללמוד על נחישותה של ישראל ובתפיסת האסטרטגיה הישראלית מול רוסיה, נכון להזכיר, את המקרה שלאחר מלחמת ששת הימים, שבו נשלחו לוחמים סובייטים למצרים.
דבר זה הוביל לאירוע הידוע לשמצה של יולי 1970, כאשר במבצע אווירי מתוכנן היטב ליד תעלת סואץ, הפילו מטוסי קרב ישראליים חמישה מטוסי מיג-21 סובייטים בשלוש דקות.
רוסיה עצמה אין לה אינטרס להילחם בישראל כדי לפגוע צבאית בישראל.
בכיר צה”ל נראה פחות מודאג מהתנגשות פיזית בין הכוחות הישראליים והרוסים, החשש הוא כי רוסיה תוכל לספק נשק מתקדם – כמו טילים נגד מטוסים – לאויבי ישראל כמו סוריה ואיראן, רוסיה כבר בחרה לפעול בדרך זאת, לאחר תקרית המטוס הרוסי.
בנוסף, ההיסטוריה מלמדת שבתחילת שנות השבעים סיפקה ברית המועצות לשעבר, מספר רב של מערכות הגנה אווירית ונשק למצרים ולסוריה, נשק שהוביל לאבדות כבדות למטוסים ישראליים במלחמת “אוקטובר” – יום הכיפורים.
אם רוסיה תחפוץ בכך, רוסיה יכולה להפוך את הפעולות האוויריות של ישראל למורכבות ביותר, אף לגרום לאבדות יקרות וזאת בלי ללחוץ בפועל על כפתור ההדק והאש.
כמו תמיד בסכסוך הישראלי-ערבי או האיראני-ישראלי, הסכנה האמתית היא לא הסכסוך האזורי במזרח התיכון עצמו, אלא כיצד סכסוך כזה יכול להסלים בהשפעות האזוריות והגלובליות שלו.
במלחמת יום כיפור, איימו הסובייטים לשלוח חיילים למצרים, אם ישראל לא תסכים להפסקת אש,
ארה”ב מצידה הגיבה למהלך הרוסי, בהתראה ובאיום גרעיני כנגד הסובייטים.
אם צבאות ישראל ורוסיה יחליפו בעתיד אש , או שרוסיה תאיים ברצינות בכוח צבאי נגד ישראל, האם ארצות-הברית תסכן עצמה באיבוד יוקרה עולמית בכך שלא תתערב ולא תתמוך בבת ברית ותיקה כמו ישראל?
האם רוסיה, שהתערבות שלה בסוריה, היא סמל גאווה למעמד הצבאי המתחדש שלה ולמעמד הכוח הגדול המתחדש שלה בעולם, לא תגיב על נפילת מטוס רוסי נוסף, או על חייל רוסי מת או כל תרחיש של טעות נוספת?
התרחיש האפשרי של התנגשות צבאית בן רוסיה וישראל, מוביל לשאלה האולטימטיבית: האם מתחים צבאים בין ישראל לרוסיה יובילו להתנגשות בין הכוחות הטקטוניים של ארה”ב ורוסיה?
בסופו של דבר במאבק בן ישראל ואיראן, מישהו מהצדדים יצטרך למצוא סולם לרדת מהעץ.
לא נראה שאיראן עומדת לוותר על האחיזה שלה בגבול ישראל, ורוסיה כנראה לא יכולה להכריח אותה לסגת. ישראל מצידה משלימה את המשוואה האזורית, בנחישות שמראה בפועל לעצור את איראן.
כפי שאמר גורם בצה”ל, “הוכחנו במשך יותר מ -70 שנה כמדינה ריבונית שאין מי שיכול לדחוף אותנו אחורה”.
הערת העורך: תרחיש אפשרי נוסף שיש לשים לדיון, הוא תרחיש המלחמה הקרה החדשה המתנהלת בן ארה”ב ורוסיה, במאבקי כוח קשים, לעת עתה בזירה הדיפלומטית, ללא התנגשות צבאית, אך במקרה שרוסיה תבחר לבצע מהלכים דיפלומטים או צבאיים מול ארה”ב, רוסיה יכולה להשתמש בישראל ככלי המשמש במלחמתה מול ארה”ב, רוסיה יכולה להקשות את התנאים לתקיפה ישראלית בסוריה ואף לבצע סוגי התרסות כאלה ואחרות על ישראל, כמו למשל אזהרה חד משמעית לעבר ישראל שתקיפות בסוריה אינן רצויות עוד, התרסות המכוונות למעשה כנגד ארה”ב ולאו דווקא כנגד ישראל, בכך רוסיה תהפוך את הפעולות הישראליות הרבה יותר מורכבות עם סיכוי לטעויות.
היחסים בן ישראל לרוסיה הם יחסי ידידות חמים, אך מעבר לידידות ישנה זהירות כדי למנוע התנגשות צבאית, ישנו קושי בתרחיש כזה, מכיוון שתרחיש כזה הוא אפשרי, אך קשה יותר לצפות אותו בשעת מהלומה צבאית ישראלית או התפתחות אחרת באזור כמו לדוגמה, התחזקות הברית הרוסית איראנית, על ידי חיזוק הברית בעזרת מדינות משפיעות צבאית, כלכלית ודיפלומטית באזור או תגובה רוסית כנגד הסנקציות של ארה”ב בסכסוך של רוסיה בחצי האי קרים, תרחיש שהסיכויים שלו הופכים אפשרי, בטח לאחר ההכרה של ארה”ב ברמת הגולן.
המאמר תורגם ונערך ע”י אברהם תמקר ומאיר בר מאיר – פרד”ס, מאמר זה הופיע לראשונה באינטרס הלאומי.
השאלה שמתבקשת היא: האם אמריקה שוקלת, לאחר ההכרה ברמת הגולן, לבקש בסיס קבע ברמה כמשקל נגד לבסיס הרוסי בסוריה? האם יש שיחות שמתנהלות לגביי האפשרות זו? והאם זה נמצא בתהליכי חשיבה אצל מקבלי ההחלטות?