הצבא המצרי ושיתוק סלולרי בדרום ישראל-דעה

מאז עלייתו של אתר נציב.נט אני עוקב בדאגה, יחד עם שאר קוראי נציב, אחרי הסקירה של אלי דקל על התעצמות הצבא המצרי בשנים האחרונות. חשבתי להצביע על אסטרטגיה אפשרית של הצבא המצרי מול צה”ל וזאת בעקבות שיבושי הקליטה הסלולרית בדרום לפני כשנה.

כזכור חוו תושבי הדרום שיבושי קליטה סלולרית במרחב הדרומי אשר מנעו מהם שירותי טלפונים סלולריים למשך שבועיים. אני עדיין זוכר את ראיון עם עמיר פרץ שנערך בטלפון קווי משדרות שבו הוא התלונן על שיבושים קשים בתקשורת אשר מונעים שירותים חיוניים לתושבים שם כגון הזמנת אמבולנס או משטרה. לאחר זמן יוחסו שיבושים אלו לפעילות של צבא מצרים נגד דעא”ש בסיני. אולם ניתן לראות את השיבושים הללו כתרגיל של צבא מצרים למטרות צבאיות עתידיות של שיתוק הטכנולוגיה העדיפה של ישראל.

מבחינה טכנולוגית צה”ל עדיף על צבא מצרים עשרות מונים הן מבחינת כוח האש והן מבחינת הדיוק שלו. אם צבא מצרים ינסה לפלוש לישראל צה”ל ישמיד אותו בעזרת שימוש בכטב”מים, טילים מדויקים והכוח האווירי של ישראל. אולם לעליונות טכנולוגית זו ישנה עקב אכילס. היא תלויה כמעט לחלוטין בתקשורת רדיו סלולרית. להוציא אמצעי איסוף פרימטיביים הדרך היחידה של חיל האוויר לשרטט בנק מטרות במציאות דינמית בזמן אמת של פלישה ואז להכווין אליו את כוח האש האדיר עם כל אותם אמצעים חכמים עוברת דרך הרדיו בין אם זה בפרוטוקול AM/FM/3GH/  ועוד. הנתונים מאמצעי האיסוף מועברים באוויר לבנק המטרות כאשר בו בזמן הנחיות בזמן אמת למערכות התקיפה עוברות באוויר על גלי הרדיו בכיוון הנגדי. שיתוק התקשורת האזרחית בדרום לפני חצי שנה מראה כי ביד המצרים להפוך את האזור לחור שחור מבחינת איסוף המידע והשימוש בו. המצרים לא פגעו בתדרים צבאיים כדי לא להבהיל את ישראל אולם בזמן מלחמה כל התקשורת הסלולרית בדרום תהיה משותקת אזרחית וצבאית גם יחד. שיתוק התקשורת הסלולרית יהפוך את הדרום לחור שחור מבחינת כוח האש האדיר של ישראל. כל המערכות המתוחכמות של חיל האוויר לא יהיו רלבנטיות. ללא בנק מטרות מדויק ושליטה בזמן אמת הן חסרות תועלת. בינתיים יזרמו פנימה כוחות צבאיים מצרים פשוטים חסרי תחכום טכנולוגי המצוידים במערכות נשק המופעלות בכיוונון ישיר כגון טנקים, תותחים וטילי נ”ט אשר יופעלו ביד רצים ודגלים בלי צורך בתקשורת סלולרית. כמות הגדודים שתיאר אלי דקל במאמריו בסיני מצביעה על מסה אדירה אשר תוזרם לישראל ביום פקודה כאשר סביבה ישרור חור שחור אלקטרומגנטי המונע מכל מערכות המודיעין והאוויריות של צה”ל לפגוע בה.

הניוון שעבר צה”ל בתחום התמרון יקשה עליו להתמודד עם מסת כוח זו הפועלת באמצעים פשוטים. את התוצאות ראינו כבר במלחמת לבנון השנייה כאשר צה”ל התקשה לתספק כוח צה”ל הפועל במרחק 3 ק”מ מן הגבול. אם במלחמת יום הכיפורים טנקים הוחזרו לכשירות תוך 24 שעות, אחרי מלחמת לבנון השניה לקח להם כמה חודשים וכמובן האמל”חים הריקים אשר תמיד נמצא תירוץ למה להשאיר אותם ריקים. תוצאות אלו נבעו משינויים ארגוניים כגון ביטול תרגילי ירי של טנקים למרחק 4 ק”מ, סגירת האגדים האוגדתיים של התחזוקה והחימוש. השקעה פחותה במעטפת התחזוקה של דרגי אוגדות, חטיבות וגדודים, תת תקצוב של אמל”חים, תקופת שירות קצרה מידי של אנשי קבע אשר מונעת מצה”ל להנות מהניסיון והידע של אנשי קבע וותיקים ומעמיסה עול תקציבי כבד ביותר על צה”ל דרך פנסיות גישור למיניהם והצורך בהכשרה של אנשי קבע חדשים וחסרי ניסיון. כל הגורמים הללו נתפסו כהגיוניים על ידי ראשי מערכת הביטחון והדרג הפוליטי מעליו לאור הדגש על כוח האש הטכנולוגי הגבוה ונחיתות הכוחות הלא סדירים של חיזבאללה והפלסטינאים, אולם שיתוק של כוח האש הטכנולוגי הגבוה של צה”ל יכול להביא את ישראל לסף אסון מול צבא כמו צבא מצרים.

במצב הזה צה”ל לא יכול להסתמך מערכות טכנולוגיות מתוחכמות המסתמכות על תקשורת סלולרית או רובוטים חסרי שליטה אשר יכולים להיות מוטעים בידי אמצעי הטעיה פשוטים (ראה ספרו של סטיבן בידל  Military Powerהמדגים כיצד לוחמי אל קעאידה פשוטים הסוו את עצמם מאמצעים טכנולוגיים מתוחכמים) . גם חטיבת קומנדו “מתוחכמת” לא תספיק מול המסות הללו. ישראל חייבת להשקיע חזרה בגדודים, בחטיבות ובאוגדות הרגילות שיוכלו למנוע אסון שכזה, וכמובן לראות כיצד היא מאפשרת תקשורת בין הכוחות במציאות של שיבוש מצרי את המרחב הסלולרי.

בהערת סיכום נעיר כי תכנית שכזו אם היא נכונה דומה דמיון מבהיל לשיתוק המערכות האוויריות הישראליות בסביבות התעלה והגולן בזמן מלחמת יום הכיפורים. גם אז המצרים החליטו לא לנסות להתמודד עם ישראל היכן שהיא עדיפה אלא לנטרל את העדיפות הזו ברמה המקומית באופן שיאפשר להם להשתמש במסות הפרימיטיביות שלהם להשגת מטרות המלחמה. רק שאז המלחמה התנהלה על שפת התעלה. פה המלחמה תתנהל בשטחי מדינת ישראל.

קרדיט: יעקב דוד פישר-בעל תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטה העברית