משמעות כניסת המוסד למשא ומתן בין סוריה לישראל. דעה
מערוצים אחוריים ועד למגעים ביטחוניים ישירים, נראה כי המשא ומתן הסורי-ישראלי נכנס לשלב שונה לחלוטין. כניסת המוסד למשא ומתן מעלה את דרג התקשורת בין דמשק לתל אביב, אך בו זמנית חושפת את עומק המורכבויות סביב כל הבנה אפשרית.
בעוד שוושינגטון מבקשת הסדר אזורי חדש המבוסס על ביטחון וכלכלה, ישראל מנווטת בחישובים צבאיים ואלקטורליים מורכבים, בתקופה שבה האמון בין דמשק לתל אביב כמעט ואינו קיים.
האם נתיב זה יפתח את הדלת להסכם ביטחוני המיוחל? או שמא הסלמה ישראלית וחישוביו הפוליטיים של בנימין נתניהו ידחפו את המשא ומתן עד כדי פיצוץ?
חאלד חליל, מומחה ליחסי סוריה-ישראל, אמר לסוכנות הידיעות סטפ כי כניסתו הישירה של המוסד הישראלי למשא ומתן עם דמשק מייצגת שינוי איכותי במהלך התקשורת בין שני הצדדים, ומשקפת את העברת השיחות לרמה הקשורה יותר לנושאים ביטחוניים וצבאיים, בתקופה שבה עדיין חסר אמון בין שני הצדדים.
ח'ליל אמר כי הרמה החדשה של ייצוג ישראל במשא ומתן, ובמיוחד השתתפות המוסד, מייצגת את נקודת המגע המוצהרת הגבוהה ביותר בין דמשק לתל אביב מאז חידוש מסלול המשא ומתן לאחר נפילת משטרו של בשאר אל-אסד, וציין כי אופי הסוגיות שהועלו קשור יותר לביטחון ולשטח, במקביל להופעתם של ממדים אזוריים, ובראשם התחרות הטורקית-ישראלית על צורת המשוואה בסוריה ובאזור.
המוסד מעלה את רמת מסלול המשא ומתן
לדברי חליל, המעבר של הצד הישראלי מייצוג פוליטי ודיפלומטי למעורבות המוסד מצביע בבירור על רמת הרגישות הביטחונית המוגברת בנוגע לסוגיה הסורית.
עם זאת, התפתחות זו, להערכתו, אינה בהכרח אומרת שיש רצון ישראלי אמיתי להגיע להסדר יציב, שכן הוא סבור כי התנהגותה של תל אביב בתקופה האחרונה אינה מראה על רצינות ברורה בפתיחה או בשמירה על ערוץ תקשורת בר-קיימא במטרה להגיע להבנות ביטחוניות מקובלות.
חליל מאמין שישראל סובלת ממצב של בלבול ואובדן איזון אסטרטגי, וכי ממשלתו של בנימין נתניהו, תחת דומיננטיות הימין הקיצוני, מתמקדת בעיקר בניהול המתח במקום לטפל בגורמים לו ולהגיע להסדר ארוך טווח.
זה מגיע בתקופה שבה חישובים פנימיים בישראל שזורים במדיניות כלפי סוריה, במיוחד עם התעצמות מאבק הבחירות, שח'ליל רואה בו נקודת מפנה מכרעת עבור נתניהו.
נתניהו והמלחמה ככלי להישרדות פוליטית
חליל סבור כי לא ניתן להפריד בין המדיניות הישראלית כלפי סוריה לבין המשבר הפוליטי הפנימי שחווה נתניהו, בהתחשב בכך שראש ממשלת ישראל משתמש במלחמה ובהסלמה ככלים לשמירה על מעמדו הפוליטי ולגיוס תמיכה בקרב הבוחרים הישראלים.
הוא אומר שנתניהו, המתמודד עם לחץ פוליטי ואלקטורלי גובר, מנסה "להפוך את היוצרות על כולם" על ידי שמירה על האזור במצב של מתח ויצירת תדמית של עצמו כמנהיג לאומי המסוגל להגן על ישראל.
לדברי חליל, עבור נתניהו, המלחמה הפכה ל"חמצן פוליטי" שמאריך את חייו בזירה הישראלית, ולכן המשך ההסלמה אינו תמיד קשור לביטחון ארוך טווח או לחישובים אסטרטגיים, אלא שזור במידה רבה בשיקולים פוליטיים ואישיים.
סתירה בין הרמה הפוליטית לרמה הביטחונית
חליל מציין כי סימנים של פער בין הרמות הפוליטיות והביטחוניות החלו להופיע באופן בולט יותר בישראל, על רקע קולות המבקרים את המשך הגישה הצבאית כלפי סוריה.
בהקשר זה, חליל מדגיש את תפקידו של המכון למחקרי ביטחון לאומי בישראל, שהוא אחד ממכוני המחקר האסטרטגיים הבולטים ביותר במדינה, בנוסף לקולות פוליטיים וביטחוניים ישראליים הקוראים להימנע מהגעה לנקודת האל חזור ולהפוך פעולות צבאיות לנתיב פוליטי המשיג את האינטרסים הביטחוניים של ישראל.
חליל מאמין שחלק מהגישות הישראליות החלו להבין שלא ניתן להשיג ביטחון באמצעות כוח צבאי בלבד, וכי האינטרסים הישראליים מחייבים הגעה להסדרי ביטחון ארוכי טווח בחסות אמריקאית.
בהקשר זה, הוא מתייחס להצעות של חוקרים ישראלים ואישים ביטחוניים ופוליטיים בולטים הדוגלים בניצול גישות פרגמטיות, במקום המשך מדיניות ההסלמה הגלויה.
קרדיט: סטפ ניוז