מאזן האימה במזרח התיכון: מדוע קהיר ועמאן נמנעו מתגובה צבאית נגד טהראן?
מצרים וירדן נמנעו מתקיפה ישירה נגד איראן בשל שילוב של אינטרסים אסטרטגיים, הגדרת ההגנה העצמית שלהן ומורכבות פוליטית אזורית.
הסיבות המרכזיות
1. הגנה עצמית לעומת תקיפה יזומה
- ריבונות אווירית: ירדן הדגישה כי יירוט הכטב"מים והטילים בשטחה נעשה כדי להגן על ריבונותה ועל אזרחיה.
- ניטרליות: הממלכה הבהירה כי לא תאפשר לאף צד (איראן או ישראל) להפוך את המרחב האווירי שלה לשדה קרב.
- היעדר עילה ישירה: איראן לא כיוונה את התקפותיה לפגוע במטרות ירדניות או מצריות, אלא באינטרסים אמריקאים בשטחן.
2. חשש ממלחמה אזורית כוללת
- הסלמה מסוכנת: מצרים וירדן מבינות שתקיפה ישירה על אדמת איראן עלולה להוביל למלחמה אזורית רחבה שתשאב את המזרח התיכון כולו לעימות ישיר.
- פגיעה כלכלית: שתי המדינות סובלות ממשברים כלכליים חריפים. מלחמה אזורית תמוטט את ענף התיירות, תפגע בהשקעות זרות ותרסק את הכלכלה שלהן.
- איום הפרוקסי: איראן מחזיקה ברשת של מיליציות חמושות (בעיראק, סוריה ותימן) שיכולות לפגוע בקלות ובאופן ישיר בירדן ובמצרים.
3. דעת הקהל המקומית
- תמיכה בפלסטינים: הציבור בירדן (שחלק גדול ממנו ממוצא פלסטיני) ובמצרים מזדהה עמוקות עם עזה.
- רגישות פוליטית: הממשלים בעמאן ובקהיר לא יכולים להרשות לעצמם להצטייר בעיני הציבור שלהם כמי שנלחמים באופן פעיל לצד ישראל נגד מדינה מוסלמית, דבר שעלול לערער את היציבות הפנימית שלהם.
4. תפקיד דיפלומטי ומתווך
- ערוצי תקשורת: מצרים רואה בעצמה ציר דיפלומטי מרכזי ומנהלת מגעים ישירים עם טהראן כדי להרגיע את הרוחות.
- מאמצי תיווך: תקיפה צבאית מצרית הייתה מחסלת את היכולת של קהיר לשמש כמתווכת אזורית במשא ומתן להפסקת אש ושחרור חטופים.
