"הפסקת האש אינה עסקה אמריקאית-איראנית. זו עסקה אמריקאית-סינית עם איראן ככלי". משמעויות וכיווני התפתחות

אנאליסטים גורסים כי הפסקת האש אינה עסקה אמריקאית-איראנית. זו עסקה אמריקאית-סינית עם איראן ככלי. והמשא ומתן האמיתי אינו מתחיל באיסלמבאד ביום שבת. הוא מתחיל בבייג'ינג ב-14 במאי, שם המדינה שסיפקה את השלום תציג את החשבון לארה"ב ולכל העולם.

• הלחץ הסיני "בדקה ה-90": למרות שפקיסטן היא המארחת הרשמית של השיחות באסלאמבאד, גורמים איראניים ופקיסטנים אישרו כי בייג'ינג היא זו שהפעילה את המנוף המכריע על טהראן. כרוכשת העיקרית של הנפט האיראני (כ-90%), סין הבהירה לאיראן כי המשך המלחמה והחנק של מצרי הורמוז פוגעים באינטרסים הכלכליים של בייג'ינג, ולכן עליה להפגין גמישות.
• איראן ככלי (Proxy): הניתוח רואה באיראן כלי שבו סין משתמשת כדי "להציל" את הנשיא טראמפ ממשבר צבאי חמור רגע לפני שהוא מגיע לביקור מדיני בסין.
• פסגת ה-14 במאי בבייג'ינג: המשא ומתן באסלאמבאד (שיחל בשבת ה-11 באפריל) נתפס כ"תפאורה" טכנית לתיאום פרטים, בעוד שהסיכומים האסטרטגיים האמיתיים ייסגרו בפסגת שי-טראמפ המתוכננת ל-14-15 במאי בבייג'ינג.

• בייג'ינג כ"מבוגר האחראי": סין ממצבת את עצמה כמתווכת העולמית החדשה שמצליחה במקום שבו המערב נכשל. היא "מגישה את החשבון" לארה"ב בדמות דרישות להקלות במכסים, הסרת מגבלות טכנולוגיות והכרה בהגמוניה שלה באסיה.
• שבירת הבידוד האמריקאי: סין הוכיחה שהיא מחזיקה במפתח לשקט במזרח התיכון, מה שהופך אותה לשותפה הכרחית עבור ממשל טראמפ, גם אם היא יריבה אסטרטגית.

• מבחן הפסגה (מאי 2026): ב-14 במאי, שי ג'ינפינג צפוי לדרוש תמורה מוחשית על "שירותי התיווך" שלו. אם טראמפ לא ייענה לדרישות הסיניות בנושאי סחר וטכנולוגיה, סין עלולה "לשחרר את הרסן" של איראן ולתת למתיחות במפרץ להתלקח שוב.
• ערבויות סיניות: ישנה אפשרות שסין תציע "ערבות שלום" בינלאומית שתחליף את הנוכחות הצבאית האמריקאית באזור, מה שיסמן את תחילת דחיקתה של ארה"ב מהמזרח התיכון.