אז הרמטכ"ל הזהיר שצה"ל קורס, ואז מיהר להדליף לתקשורת ואז מיהרה התקשורת להסביר שהכל בגלל החרדים. רקוויאם לפיקוד כושל. דעה!

אז הרמטכ"ל הזהיר שצה"ל קורס והוא הרים עשרה דגלים אדומים. ואז, הוא מיהר להדליף את הדגלים לתקשורת – שמיד הסבירה שהבעיה היא גיוס חרדים. אלא מה.

ואני כעסתי, ממש, לא כי אני בעד החרדים בסיפור הזה – אלא כי מדובר פה במקרה קלאסי של רוצח הוריו שמבקש רחמים בגלל יתמותו: זמיר אמנם הוחזר לצה"ל, אבל זה לא היה מהירח – הוא היה מנכ"ל משרד הביטחון לפני שהיה רמטכ"ל, ולפני-כן היה סגן הרמטכ"ל, זמיר אשם בדגלים האדומים שהוא מניף לפחות כמו קודמיו, חובשי הכומתות האדומות.

קוראי הפוסטים שלי כבר זכו לחפירות על מצב אנשי הקבע, מצב הג'ובניקים במילואים, אין דבר שלא נאמר – צה"ל בקריסה מוחלטת, ושום חרדי שתגייסו לא יפתור את זה.

צה"ל קורס בארבע נקודות מרכזיות:

האחת, כמות חיילי החובה – נקודת קריסה שמורכבת משילוב מרשים של קיצור שירות החובה, הפער בגיוס באוכלוסייה (גם חרדים, גם), והמשך גיוס חיילי חובה למקומות רנדומליים (שח"מ, שב"ס, שב"כ, מוסד, משהב"ט ועוד) במקום להחזיק חזק את המאגר הבסיסי של חיילי החובה ולשחרר רק כשיש מספיק (א"ה, וגל"צ, גם, ורקדנים מצטיינים, ומש"ק טיקטוק בדו"צ, ובכלל השימוש בחיילים בצורה מטומטמת בתוך צה"ל).

השניה, כמות ואיכות הקצינים הצעירים – בה"ד 1 לא הותאם לצרכי המערכת, ובמשך שנים הוא היה המגביל הראשי של כמות הקצינים, עד שהוא התפרץ בצורה חסרת שליטה (קק"צ בסמכות, גדודים שלימים שנמצאים מחוץ לבה"ד, 3 גדודים חדשים) ויצר חוסר קוהרנטיות מקצועית בכל תחום הקצונה הזוטרה בצה"ל. לא אכנס לקונקרטיות כי חבל להעליב.

השלישית, הפער בקצונה/נגדות בדרגי הביניים – אף אחד שאיננו לוחם לא מוכן להישאר בצה"ל אחרי החתימה הראשונה. אני לא יודע לדבר באחוזים, אבל כמות תקני הסרן שהונגדו היא מטורפת (מה שפוגע רוחבית גם בכמות חיילי החובה) עד כי חלק לא קטן מה'קצינים' בצה"ל הם חיילי חובה, בר' או בקבע ראשוני. וזה לפני שאני מדבר על תחום הנגדים המקצועיים כי שם, שאלוהים ישמור מה קורה. יש לזה פתרון אחד פשוט: משכורות.

הרביעית, הפער באנשי המילואים – צבא המילואים שחוק, גמור, וגם אם היינו מגייסים את כל תלמידי הישיבות בבוקר ה-10 באוקטובר 2023 הם לא היו פותרים את הבעיה, הבעיה היא שיש לנו מלא אויב – וצה"ל לא רוצה לנצח אותו ולכן אנחנו נגררים שוב ושוב ושוב לאותן זירות, עם אותם אנשים, שבני ובנות הזוג שלהם כבר נמאס להם, והם פוטרו מהעבודה, וננזפו באוניברסיטה, והם מותשים מהחיים. גמורים. והמלחמה עם טורקיה עוד לא התחילה. ובדיוק הודיעו להם שהם ברמת פעילות ה' במילואים ולא זכאים לסיוע בטיפול נפשי.

חוץ מזה יש עוד מיליון דברים כמובן, חיילים שנהרגו או נפצעו עד כדי ירידה מלוחמה, בכיינות ממוסדת בתקשורת, מעורבות הורים שפוגעת באפקטיביות, מלא מלא מלא דברים שעל רובם אין לרמטכ"ל כמעט השפעה. אבל ארבעת הדברים שאמרתי הם כולם מונחים לפתחו של אייל זמיר כבר שנים רבות.

אז שחרר את הדגלים איילוש, הם גם ככה בצבע הדוחה של הצנחנים, לך תטפל בבעיות האמיתיות של צה"ל – תגדיל את המשכורות של אנשי הקבע (כן, תילחם על זה, לא על הפנסיות התקציביות או על תקן האזרוח של מפקד 8200), ותגלה שרוב הפתרונות היו תמיד מונחים לפתחך.

קרדיט: ש. מקבוצת נציב שגם במקרה אזרח מודאג