ארה"ב מעצמת נפט וגז – אז למה מצר הורמוז זה כן בעייה שלה?

בימים האחרונים אני שומע יותר ויותר פרשנים שטוענים כי "הורמוז זו לא בעיה של ארה"ב" מאחר שהיא יצרנית האנרגיה הגדולה בעולם. זה לא בדיוק נכון. היא פחות חשופה ישירות, אבל בהחלט מושפעת.

ארה״ב היא אכן יצרנית הנפט הגדולה בעולם מאז 2018 וגם יצואנית נטו של אנרגיה מאז 2019. עם זאת, היא עדיין יבואנית של נפט גולמי וב-2024 היא ייבאה דרך מדינות המפרץ והורמוז בערך 0.5 מיליון חביות ביום – כ-7% מיבוא הנפט הגולמי שלה וכ-2% מצריכת הנוזלים הפטרוליים שלה. כלומר, מבחינת תלות פיזית ישירה, החשיפה האמריקאית להורמוז נמוכה בהרבה מזו של למשל אסיה. אבל מכאן ועד לומר ש“הורמוז לא בעיה של ארה״ב” זה כבר רחוק מהמציאות.

הסיבה היא שנפט הוא שוק עולמי. לפי מינהל מידע האנרגיה האמריקאי EIA מחיר הנפט הגולמי הוא המרכיב הגדול ביותר במחיר הבנזין בארה״ב ובממוצע בעשור האחרון הוא היווה קצת יותר מ-50% ממחיר הדלק לצרכן. לכן גם אם ארה״ב מייצרת הרבה נפט בעצמה, זעזוע בהורמוז שמעלה את מחירי הברנט והנפט בעולם מתגלגל גם למחירי הדלק בארה"ב.

יש גם היבט מאקרו-כלכלי. הבנק המרכזי של ארה"ב הצביע על כך שפגיעה משמעותית בהיצע הנפט העולמי, מהסוג שנראה סביב הזינוק במחירי הנפט במחצית הראשונה של 2022, הוסיפה כמעט נקודת אחוז שלמה לאינפלציה הכוללת בארה״ב. כלומר, גם אם ארה״ב אינה תלויה במפרץ כמו יפן, דרום קוריאה או הודו, היא כן סופגת את האפקט דרך אינפלציה, עלויות דלק, שוקי הון, ציפיות ריבית וסנטימנט צרכני.

בנוסף, יש נקודה שאנשים מרבים לפספס. ארה״ב אולי פחות תלויה בהורמוז בשביל חביות לעצמה, אבל היא כן תלויה בעולם שבו בעלות בריתה ושותפות הסחר שלה לא נכנסות למשבר אנרגיה. לפי EIA, ב-2024 כ-84% מהנפט הגולמי והקונדנסט שעברו בהורמוז וכ-83% מסחר הגז הטבעי הנוזלי שעבר שם, הגיעו לשווקים אסייתיים. לכן פגיעה ממושכת בהורמוז הייתה מכה בראש ובראשונה לאסיה ומכאן, בהיגיון כלכלי פשוט, גם לייצור, לסחר העולמי ולביקוש הגלובלי שמזינים את הכלכלה האמריקאית.

יש גם סיבה טכנית לכך שהעצמאות האמריקאית פחות מוחלטת ממה שנדמה. ארה״ב מפיקה הרבה נפט, אבל חלק גדול מהנפט שלה הוא קל יותר, בעוד שבתי זיקוק אמריקאיים רבים הותאמו גם לעיבוד נפט כבד יותר, ולכן ארה״ב ממשיכה לייבא נפט גולמי גם בעידן השיא של ההפקה המקומית. רוב היבוא הזה אמנם מגיע מקנדה, לא מהמפרציות, אבל זו עוד תזכורת לכך שזה שארה"ב מפיקה "הרבה נפט״ לא אומר שהיא מנותקת משוק הנפט העולמי. בקיצור, ההתעקשות של טראמפ על הורמוז לא מקרית. הוא יודע היטב שהמצר הזה הוא לא בעיית אספקה קיומית עבור ארה״ב, אבל הוא בהחלט בעיית מחיר וטראמפ לא מעוניין שהאינפלציה תרים ראש במשמרת שלו. ( קרדיט: ערוץ הטלגרם דורון פסקין – הכסף שמניע את המזרח התיכון)