אסטרטגיית מים חדשה של טורקיה שמייבשת את שכנותיה הערביות

טורקיה ממשיכה לייבש את שכנותיה הערביות עם אסטרטגיית מים חדשה שמחזקת שליטה על נהרות המזינים את המזרח התיכון.

טורקיה חשפה תוכנית לאומית רחבת היקף לניהול מים ל-10 שנים, שתשפיע על אופן ניהול הנהרות הזורמים מהממלכה אל המזרח התיכון. המהלך נועד להפחית צריכה פנימית, ובמקביל לחזק את השליטה במשאבי מים שמקורם בתחומה.

לפי התוכנית של ארדואן….

1. אובדן מים ברשתות השתייה צפוי לרדת ל-25% עד 2030 ול-10% עד 2050.

2. צריכת מים יומית לנפש תרד ל-120 ליטר עד 2030 ול-100 ליטר עד 2050.

3. התעשייה תגדיל שימוש חוזר במים ל-30% עד 2030 ול-50% עד 2050.

4. היעילות בהשקיה חקלאית תעלה ל-60% עד 2030 ול-65% עד 2050.

למדיניות המים של טורקיה יש משמעות אזורית רחבה, משום שכמה נהרות מרכזיים מתחילים בתחומה וזורמים למדינות שכנות. שני הנהרות החשובים ביותר הם החידקל והפרת, שמקורם בטורקיה וזורמים לסוריה ולעיראק.

נהר הפרת באורך כ-2,800 ק"מ, והחידקל זורם מדרום-מזרח עד שהם מתאחדים לפני הים הפרסי. טורקיה נמצאת במעלה האגן ומספקת חלק גדול מהמים – לכן, החלטות של טורקיה לגבי סכרים, מאגרים והקצאת מים משפיעות ישירות על מדינות במורד הזרם.

הבעיה חמורה במיוחד בעיראק, שבה רוב המים מגיעים מהנהרות הללו וכ-70% ממשאבי המים מקורם מחוץ למדינה. שינויי אקלים, ירידה במשקעים ועליית טמפרטורות מחמירים את המחסור.

ניהול מים הפך לסכסוך מרכזי בין טורקיה, עיראק וסוריה, אך עדיין אין הסכם בינלאומי מקיף שמסדיר את חלוקת המים בין המדינות.

אז מה הבעיה? תעשו את מה שאתם מומחים בו – תהרגו אחד את השני.

קרדיט: osinthandbook    תרגם: ערוץ המשקיע ששוקע בטלגרם    קרדיט לתמונות: AI