האם אלפי חיילי מרינס בדרך לאיראן להשתלטות על מאגר האורניום המעושר המוחבא בהר המכוש? חיתוך מצב
"הר המכוש" (בפרסית: Kuh-e Kolang Gaz La, ובערבית: جבל الفأس) הוא אתר גרעיני תת-קרקעי מבוצר השוכן ברכס הרי זגרוס באיראן, סמוך למתקן נתנז. האתר הפך למוקד עניין בינלאומי משמעותי בשנים האחרונות, במיוחד לאחר סדרת תקיפות אוויריות של ארה"ב וישראל ביוני 2025.
קרדיט: רשתות חברתיות
מהו "הר המכוש" ומה הסיפור שלו?
- מיקום ומבנה: האתר ממוקם כקילומטר וחצי דרומית למתקן נתנז. מדובר במתחם מנהרות ובונקרים שנחפרו עמוק בתוך ההר, בעומק המוערך ב-80 עד 100 מטרים – עמוק יותר ממתקן פורדו המפורסם.
- חסינות: בשל עומקו הרב והביצורים הכבדים, האתר נחשב לחסין בפני מרבית הפצצות חודרות הבונקרים הקיימות כיום, מה שהופך אותו לאחד המתקנים המוגנים ביותר באיראן.
- היסטוריה: בנייתו החלה סביב שנת 2020-2021, ומאז הוא נמצא תחת מעקב צמוד של לוויינים וגופי מודיעין.
מה איראן מסתירה שם?
מומחים וגורמי מודיעין מעריכים כי האתר נועד לשמש לאחת או יותר מהמטרות הבאות:
- אחסון חומרים גרעיניים: קיים חשד כבד כי איראן הבריחה לאתר מאות קילוגרמים של אורניום מועשר ברמה גבוהה (כ-900 פאונד על פי דיווחים מסוימים) לפני התקיפות האמריקאיות ב-2025, כדי להגן עליהם מהשמדה.
- העשרה חשאית: בשל גודלו ועומקו, האתר נחשב למועמד מוביל לאירוח צנטריפוגות מתקדמות להעשרת אורניום הרחק מעיני פקחי סבא"א, להם נמנעה הגישה לאתר.
- ייצור רכיבים: הצהרות איראניות רשמיות טענו בעבר כי האתר מיועד לייצור חלקי צנטריפוגות, אך אנליסטים במערב מטילים בכך ספק ורואים בו מתקן בעל חשיבות אסטרטגית גבוהה הרבה יותר.
קרדיט: AI
האם ארה"ב מתכוננת להשתלט על האתר?
נכון למרץ 2026, קיימים דיווחים על תוכניות אמריקאיות להתמודדות עם האיום הנשקף מהאתר:
- מבצע "Epic Fury": הנשיא טראמפ אישר קמפיין צבאי רחב שמטרתו לשתק את היכולות הגרעיניות של איראן.
- אופציה קרקעית: גורמי ממשל בארה"ב בוחנים את הצורך בשימוש בכוחות קרקע לצורך תפיסה ואבטחה של חומר גרעיני מועשר. משימה כזו נחשבת למורכבת ומסוכנת ביותר, שכן היא מחייבת חדירה למתקנים תת-קרקעיים מבוצרים וטיפול בחומרים רדיואקטיביים תחת אש.
- חלופות צבאיות: התוכניות כוללות תקיפות חוזרות ונשנות באמצעות מפציצי B-2 הנושאים פצצות כבדות במיוחד (כמו ה-GBU-57), במטרה למוטט את פתחי המנהרות ולחסום את הגישה לאתר, גם אם לא ניתן להשמיד את הבונקרים עצמם מהאוויר.
חשוב לציין כי למרות הצהרות ממשל ארה"ב על "מחיקת" חלק מהאתרים ב-2025, דוחות מודיעין עדכניים מצביעים על כך ש"הר המכוש" נותר ברובו שלם ומהווה את הנכס הגרעיני המרכזי שנותר בידי איראן.
היכולות המרכזיות שארה"ב מפעילה (או מתכננת להפעיל) מול מתקנים תת-קרקעיים כמו "הר הגרזן":
1. ה-"Bunker Buster" האולטימטיבית: GBU-57 MOP
זוהי פצצה במשקל עצום של כ-14 טון (30,000 פאונד), שנועדה במיוחד עבור אתרים כמו אלו שבאיראן.
- כושר חדירה: היא מסוגלת לחדור דרך כ-60 מטרים של בטון מזוין או סלע קשה לפני שהיא מתפוצצת.
- שיטת פעולה: לעיתים נעשה שימוש ב"מכות עוקבות" – פצצה אחת יוצרת מכתש, והשנייה חודרת דרכו עמוק יותר לתוך ליבת ההר.
2. מפציצי ה-B-2 Spirit וה-B-21 Raider
- B-2 Stealth: זהו המטוס היחיד בארסנל האמריקאי המסוגל לשאת את פצצת ה-GBU-57 הענקית. היכולת שלו לחמוק ממכ"ם מאפשרת לו להגיע ללב איראן מבלי להתגלות.
- B-21 Raider: הדור הבא של המפציצים החמקנים, שנכנס לשירות מבצעי, מיועד בדיוק למשימות חדירה כאלו בסביבה רוויית מערכות הגנה אווירית מתקדמות (כמו ה-S-400 שאיראן מפעילה).
3. טכנולוגיית "היתוך נתונים" וחימוש זעיר
במקום רק להפציץ, ארה"ב משתמשת בנשק מדויק כדי "לחנוק" את הבונקר:
- פגיעה בפתחי אוורור וחשמל: שימוש בחימוש מדויק כדי להשמיד את מערכות הקירור, האוורור ואספקת האנרגיה של המתקן, מה שמאלץ את השוהים בו לצאת החוצה.
- נשק מיקרוגל (Hi-Power Microwave): פעימות אלקטרומגנטיות שיכולות לשרוף את האלקטרוניקה בתוך המנהרות מבלי להשמיד את המבנה עצמו, מה שמאפשר לכוחות קרקע להיכנס לאתר "נקי" יחסית מהתנגדות אלקטרונית.
4. כוחות מיוחדים (JSOC)
במקרים של "הר הגרזן", שבו המטרה היא להוציא חומר גרעיני ולא רק להשמידו, התוכנית כוללת:
- צוותי נמר (Tiger Teams): יחידות עלית של כוחות מיוחדים שעוברים הכשרה ייעודית לטיפול בחומרים רדיואקטיביים בתנאי קרב.
- רובוטיקה: שימוש ברובוטים אוטונומיים לסריקת מנהרות לפני כניסת אדם, כדי לזהות מלכודות או דליפות קרינה.