אסטרטגיית החנק של המשטר באיראן והקלף החות'י. דעה
אין עוררין על כך שהמשטר באיראן, על גרורותיו וארגוני הטרור שהוא מממן ברחבי המזרח התיכון, נחות בעוצמתו בהשוואה לקואליציה הישראלית-אמריקאית שנשבעה למגר אותו. התמ"ג לנפש האמריקאי עולה על זה האיראני בערך פי 90, וההוצאה הביטחונית האמריקאית גדולה מזו האיראנית בכמה סדרי גודל. רוב מערכות ההגנה האווירית האיראניות הושמדו כבר במערכה הקודמת, כך שהשגת עליונות אווירית מוחלטת בכל השטח האיראני הוא עניין של זמן בלבד.
מכיוון שהמשטר אינו יכול להשתוות לארה"ב וישראל בנזק הקינטי הגולמי שהן מסוגלות להשית עליו, מאמציו מתמקדים בפגיעה במסחר הבינלאומי בתקווה שלחץ בינלאומי יגרום לסיום מוקדם של המלחמה. בעוד התקשורת הבינלאומית מתמקדת במצרי הורמוז כמוקד האסטרטגיה הזאת, ברצוני לטעון כי האסטרטגיה האיראנית מקיפה יותר, וכי איראן מקווה לחנוק את הכלכלה העולמית באמצעות סגירת מיצר נוסף- באב אל מנדאב.
במצרי הורמוז עוברות כ-20 מיליון חביות נפט ביום באמצעות מיכליות. סגירה ארוכת טווח של המיצרים, כפי שכבר פורסם, תהווה את ההלם החמור ביותר לשוק האנרגיה בהיסטוריה. רשת צפופה של צינורות נפט שבנתה סעודיה מאפשרת להעביר כ-2.6 מיליון חביות הרחק מן המפרץ הפרסי אל הים האדום. אך הכניסה לים האדום גם היא מאוימת על ידי שלוחה איראנית, החות'ים השולטים במיצר באב אל מנדב. למעשה, על כל מכלית נפט שיוצאת מחצי האי ערב לעבור דרך אחד משני המיצרים, ששניהם נשלטים על ידי איראן או כוחות המזוהים עמה.
כך, ידיים איראניות נחות על הגרון של הכלכלה העולמית, וכל מה שהמשטר צריך לעשות הוא ללחוץ. זאת האופציה הגרעינית של משטר שנכשל לפתח פצצה, והתפתחויות בשתי זירות מרכזיות יקבעו את העיתוי של השימוש בה.
הראשונה היא סעודיה- בין החות'ים והסעודים קיימת הפסקת אש, שסגירת המיצר תפר אותה. תנועה של הסעודים לכיוון תמיכה מפורשת יותר באמריקאים או בישראלים, אני מעריך, תחזק את הסיכוי של סגירת המיצרים, שכרגע מהווה גורם מרתיע.
השנייה היא ההיחלשות הצבאית של החות'ים, שנגרמה עקב תקיפות אמריקאיות וישראליות שערערו את הפיקוד והשליטה ופגעו במאגרי התחמושת. חדשות על מינויים טריים בצמרת הצבאית החות'ית יהיו איתות לכוונה שלהם להיכנס למערכה. עד אז, הקלף החות'י על השולחן, ממתין להפוך את המערכה.
קרדיט: תומר להב, סטודנט למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב קרדיט לתמונות: AI