"ויקהל" – האנטיתיזה ל"סֶלפיטיס"

בס"ד
קצרצר לפרשת ויקהל-פקודי – אמר ר' יונתן – "ויקהל" – האנטיתיזה ל"סֶלפיטיס"

רוברט פטנאם (סוציולוג מאוני' הרווארד) התפרסם במחקרו על ההתפוררות החברתית בארה"ב. ספרו "לשחק כדורת לבד" (Bowling Alone) הציג את הממצא, שמספר האמריקנים המשחקים באולינג אמנם גדל, אך קטן מספרם של העושים זאת במסגרת קבוצות ומועדונים.

הוא ראה בכך ביטוי סמלי להיחלשות הקשרים האישיים בין אנשים בסוף המאה ה-20. והתוצאה היא התגברות תחושת הבדידות. מנגד מתפתח "סֶלְפִיטִיס" – התמכרות לצילומי סלפי ולהפצתם ברשתות החברתיות.

לאחר חטא עגל הזהב השיג משה רבינו את סליחת ה' לעם, ואז הוא ביקש לגבש אותם. הפועַל שבו פותחת פרשתנו הוא "ויקהל" – פעולת משה לבנות מחדש את שומעיו כקהילה. הדרך הטובה ביותר ליצור קהילה, לדברי הרב, היא לבנות משהו ביחד, ואכן, עיקר דברי משה בנאומו יוקדשו לבניית המשכן.

אך לפני מתן ההנחיות לבנייה המשותפת של המשכן, הוא מזכיר להם בשני פסוקים את מצוַת השבת. בשני אלה רואה הרב זקס נוגדנים ל"סלפיטיס" – גם השבת גורמת לנו לעצור את מירוץ החיים האישי ולהתמקד ב"ביחד" – המשפחה, הקהילה, בית הכנסת וכיוצ"ב.

השבת היא המרכז הקהילתי במישור הזמן, ובית הכנסת (שהחליף את המשכן) הוא המרכז הקהילתי במרחב.

היהדות היא דת חברתית מאוד, ומושג הקהילה משמעותי אצלה. מחקרים מלמדים שהשתייכות לקהילה תורמת לבריאות האדם, לאושרו, להצלחתו בהתמודדויות בחיי היום-יום, לשיפור איכות החיים שלו וגם להגברת התנדבותו למען הכלל.
(ראו: הרב י' זקס, שיג ושיח, א, עמ' 273-270; רעיונות משני-חיים, עמ' 100-97.)

בברכת שבת שלום ובשורות טובות לעם ישראל, ולע"נ אבי מורי, יעקב פסח בן עזריאל וציפורה פייגא פריש ז"ל (ליום הזיכרון – א' בניסן)
הפרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש המחלקה לתנ"ך באוניברסיטת בר אילן