מיוזמה א-לוהית ליוזמה אנושית

בס"ד
קצרצר לפרשת כי תשא – אמר ר' יונתן – מיוזמה א-לוהית ליוזמה אנושית

יש ביקורת מרקסיסטית, שלפיה הדת עושה אותנו פסיביים, תלותיים. הדבר נשמע נכון, לכאורה, שהרי התנ"ך מציג את פועלו של ה', את הניסים הרבים שעשה במהלך הדורות.

אולם לדברי הרב זקס, ההפך הוא נכון: יש בתנ"ך מעבר מהיוזמה הא-לוהית אל המאמץ האנושי, ולדבריו זה מסר משמעותי ביותר של התנ"ך:"א-לוהים מתחיל במלאכה, אך מבקש מאיתנו להשלימה".

העשייה הא-לוהית משנה בעיקר את הטבע, ואילו העשייה האנושית משנה אותנו (לאחר שפעם אחת הצלחנו לעשות דבר גדול, אנו מוּדָעים לאפשרות לשוב ולעשותו). והנה, ככל שאנחנו מתקדמים בקריאת התנ"ך, כך אנחנו רואים שהניסים הגלויים הולכים ומתמעטים, ואילו מעשי בני האדם נהיים יותר דומיננטיים.
הדוגמה הראשונה שהרב מביא לכך מופיעה במלואה בפרשתנו. כשמשה רבינו חזר עם לוחות הברית, הוא זכה לזיו פנים מיוחד ("קרן עור פניו"); אך, למרבה הפרדוקס, הדבר קרה לא בלוחות הראשונים שהיו "מעשה א-להים", אלא דווקא בלוחות השניים שניתנו לאחר החטא ושהיו עשייה משותפת של ה' ומשה; ואלה גם הלוחות ששרדו ולא נשתברו.
הרב רואה כאן סמל לכך שמה שהיה רוחני עילאי, כביכול לא הצליח לשרוד בעולם, ודווקא מה שהיה פרי של שותפות בין אדם לא-ל התקיים וגם העצים את דמותו של משה.
(ראו: הרב י' זקס, לרפא עולם שבור, עמ' 181–196; "שני סוגים של מפגש דתי" – באתר הרב זקס, כי תשא תשס"ז.)
בברכת שבת שלום ובשורות טובות לעם ישראל,

קרדיט: פרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – ראש המחלקה לתנ"ך לשעבר באוניברסיטת בר אילן  קרדיט לתמונות: שער ברסלב