מדינות המפרץ במחסור חמור של מיירטים . פרטים ומשמעויות

המצב, ההשפעות והמשמעויות:

• טווח זמן למיצוי המלאי: הערכות מומחים מצביעות על כך שקטאר עלולה למצות את מלאי טילי הפטריוט (Patriot) שלה תוך 4 ימים, ואיחוד האמירויות תוך כ-7 ימים.
• פער ייצור: ארה"ב הודתה כי במהלך ימי הלחימה הראשונים נורתה כמות מיירטים השווה לייצור של מספר שנים. קצב הייצור השנתי של טילי PAC-3 (המיועדים לפטריוט) עומד על כ-600 יחידות בלבד, בעוד הצורך המבצעי במפרץ גבוה משמעותית.
• סוגי הטילים בחסר: המחסור חמור במיוחד במיירטים מתקדמים כמו THAAD (ליירוט טילים בליסטיים בגובה רב) וטילי פטריוט. 

• נטישת מטרות משניות: המיירטים היקרים (כ-4 מיליון דולר ליחידה) נשמרים רק עבור טילים בליסטיים המאיימים על תשתיות אסטרטגיות (נפט וגז) או בסיסי אוויר מרכזיים, תוך נטילת סיכון מוגבר ליעדים משניים.
• חשיפה לכטב"מים: איראן משגרת כטב"מים זולים (כ-20,000 דולר ליחידה) כדי "לסחוט" את המיירטים היקרים של המפרץ. כתוצאה מכך, יותר כטב"מים מצליחים לחדור את ההגנה (כ-10%) ולגרום לנזקים.
• אימוץ שיטות "אוקראיניות": ניסיון לעבור להגנה זולה יותר נגד כטב"מים באמצעות תותחי נ"מ ומערכות לוחמה אלקטרונית, כדי לחסוך בטילים המיירטים. 

• משבר אמון מול ארה"ב: קיימים דיווחים על כך שממשל טראמפ "מעכב" (Stonewalling) בקשות דחופות להצטיידות. מדינות המפרץ מתנות לעיתים את הגישה לבסיסים צבאיים בשטחן בקבלת ערבויות להגנה אווירית ומילוי מלאים.
• לחץ להפסקת הלחימה: המחסור המיידי דוחף את מדינות המפרץ להפעיל לחץ על וושינגטון לסיים את המבצע הצבאי מול איראן, מחשש שיישארו ללא הגנה תוך ימים ספורים.
• פגיעה בכלכלה העולמית: חשיפת תשתיות האנרגיה במפרץ למתקפות איראניות ללא הגנה מספקת מאיימת על שוק הנפט והגז העולמי (כפי שנראה בשיבושים בייצוא הגז מקטאר).
• דילמת "השמיכה הקצרה" של ארה"ב: ארה"ב נאלצת לבחור בין סיוע למפרץ וישראל לבין שמירת מלאים למקרה של עימות עתידי מול סין באוקיינוס השקט.

קרדיט: AI