ישראל מזהירה מפני שימוש איראני בנשק כימי. סטטוס התוכנית, הערכות מודיעין ,יכולות ואמצעי הנגד!
ברקע אזהרת בכיר ישראלי מהיום כי ייתכן שלאיראן כבר יש ראשי נפץ כימיים וביולוגיים פעילים על טילים בליסטיים, להלן סטטוס תוכנית הנשק הכימי של איראן שהוא נושא שנוי במחלוקת בין הצהרותיה הרשמיות לבין הערכות מודיעין מערביות.
1. המעמד הרשמי וההיסטוריה
- הצטרפות לאמנה: איראן חתומה על אמנת הנשק הכימי (CWC) מאז 1997, האוסרת על פיתוח, ייצור ואגירה של נשק זה.
- הצהרת איראן: המשטר בטהרן טוען כי השמיד את כל יכולותיו בתחום לפני כניסת האמנה לתוקף. בכירים איראנים מדגישים לעיתים קרובות את היותה של איראן "הקורבן הגדול ביותר" של נשק כימי בעקבות המתקפות העיראקיות במלחמת איראן-עיראק.
2. הערכות מודיעין וחשדות להפרות
למרות הצהרותיה, גופי מודיעין במערב ובמיוחד בארה"ב, טוענים כי איראן ממשיכה להחזיק בתוכנית פעילה:
- אי-ציות לאמנה: מחלקת המדינה האמריקאית הגדירה את איראן כמי שאינה עומדת בדרישות ה-CWC. הטענות כוללות דיווחים חסרים על מתקני ייצור וחשש מפיתוח חומרים כימיים מבוססי תרופות למטרות צבאיות.
- סוגי חומרים: הערכות עבר והווה מצביעות על יכולת ייצור של גזי עצבים (כמו סארין ונוביצ'וק), גזי חנק וגזים צורבים.
- פעילות עכשווית (2025-2026):
- דווח כי בתקיפות אוויריות (המיוחסות לישראל) ביולי 2025 הושמד מרכז "שהיד מייסאמי", ששימש לפי הפרסומים לפיתוח נשק כימי וביולוגי מתקדם.
- ישנם דיווחים על פיתוח ראשי קרב לא-קונבנציונליים עבור טילים בליסטיים.
3. שימוש בנשק כימי נגד אזרחים
- דיכוי הפגנות: לאחרונה עלו טענות (ינואר 2026) כי המשטר השתמש בחומרים כימיים "לא קטלניים" אך משתקים (כמו חומרים הגורמים לשיתוק שרירים זמני ובחילות) כדי לפזר הפגנות ברחבי המדינה.
קרדיט: AI
4. יכולות טכנולוגיות
איראן מחזיקה בתשתית תעשייתית וכימית מפותחת מאוד הכוללת ייצור דשנים וחומרי הדברה, מה שמאפשר לה יכולת "דו-שימושית" (Dual-use) – הסבה מהירה של תעשייה אזרחית לייצור חומרי לחימה כימיים בזמן קצר.
1. השפעת התקיפות על היכולת הכימית
התקיפות המיוחסות לישראל (כדוגמת הפשיטה במאסיאף בסוריה והתקיפות על מרכז "שהיד מייסאמי" באיראן ב-2025) כוונו לנקודות התורפה של התוכנית:
- פגיעה ב"צוואר הבקבוק": התקיפות לא נועדו להשמיד מאגרי גז (מה שעלול לגרום לאסון סביבתי), אלא לפגוע במעבדות המחקר ובמכונות הייצור המיוחדות שקשה לייבא עקב הסנקציות.
- סיכול יכולות הדיוק: נפגעו מתקנים שעסקו ב"חימוש" – התהליך המורכב של הפיכת חומר כימי נוזלי לראש קרב שמתפזר ביעילות מעל המטרה.
- עיכוב בייצור ה"נוביצ'וק": לפי הערכות, הפגיעה בבכירי התוכנית ובמתקנים מסוימים עיכבה את הניסיון האיראני להגיע לייצור המוני של גזי עצבים מהדור הרביעי, שנחשבים לקשים ביותר לזיהוי והגנה.
2. אמצעי שיגור: טילים וראשי קרב
איראן בנתה את המערך הרקטי הגדול במזרח התיכון, המהווה את "המשאית" לנשיאת החומר הכימי:
- טילים בליסטיים: דגמים כמו "שיהאב-3" ו"עימאד" תוכננו מראש עם אפשרות לראש קרב "נתיק" שיכול לשאת מטען כימי. האתגר הטכנולוגי שאיראן מנסה לפצח הוא הבטחת פיזור החומר בגובה הנכון מבלי שיישרף בכניסה לאטמוספירה.
- טילי שיוט וכטב"מים: זהו האיום הגובר. כלי טיס בלתי מאוישים (כמו השאהד) וטילי שיוט (כמו הסומאר) טסים בגובה נמוך. הם מתאימים יותר לפיזור יעיל של רסס כימי (אירוסול) על פני שטח נרחב מאשר טיל בליסטי מהיר.
- ראשי קרב "מצרר": פיתוחים איראניים כוללים ראשי קרב שמתפצלים למטען משנה קטנים, מה שמאפשר "כיסוי" כימי של בסיסי צבא או ריכוזי אוכלוסייה בצורה אפקטיבית יותר.
קרדיט: AI
השילוב בין היכולות המבצעיות של סוריה לבין הידע והמימון האיראני יוצר ציר כימי מסוכן, בעוד שמנגד, מערכות ההגנה הישראליות מותאמות להתמודדות עם תרחישים אלו.
1. שיתוף הפעולה האיראני-סורי (ציר ה-CERS)
סוריה נחשבת ל"מעבדה הקדמית" של איראן בתחום הנשק הבלתי-קונבנציונלי.
- מרכז CERS: המרכז למחקרים מדעיים בסוריה (CERS) הוא הגוף האחראי על פיתוח נשק כימי וטילים מדויקים. איראן מעורבת עמוקות בניהול המרכז, במימונו ובהצבת מדענים מטעמה במתקניו (כמו המתקן במאסיאף).
- ייצור "חתימה נמוכה": בזכות הידע האיראני, סוריה עברה לייצור חומרים כימיים במעבדות קטנות וניידות במקום במפעלים ענקיים. זה מקשה מאוד על המודיעין לעקוב אחר המיקום המדויק של החומרים.
- העברת ידע הפוכה: איראן משתמשת בסוריה כדי לבחון את יעילות החימוש שלה בתנאי שטח (כפי שראינו בשימוש של משטר אסד בנשק כימי נגד אזרחיו), ומיישמת את הלקחים בתוכנית המקומית שלה בתוך איראן.
קרדיט: AI
2. אמצעי הגנה, גילוי וניטור (המענה הישראלי)
ישראל נחשבת למובילה עולמית בהגנה מפני איומים כימיים (אב"כ).
המענה בנוי משלוש שכבות:
| שכבת הגנה | תיאור האמצעים |
|---|---|
| גילוי וזיהוי | חיישנים רגישים הפרוסים בגבולות ובמתקנים אסטרטגיים המסוגלים לזהות עקבות גז באוויר תוך שניות. בנוסף, קיימים "לווייני איסוף" המנטרים פעילות חריגה במפעלי כימיקלים. |
| הגנה אקטיבית | מערכות כמו "חץ" ו"קלע דוד" נועדו להשמיד טילים הנושאים ראש קרב כימי בגובה רב מאוד. המטרה היא שהחומר הכימי יתפזר או יישרף בשכבות העליונות של האטמוספירה ולא יגיע לקרקע. |
| הגנה פסיבית | ערכות המגן (מסכות אב"כ), מערכות סינון אוויר בממ"דים ובמקלטים ציבוריים, ויחידות מיוחדות של פיקוד העורף (יחידת המילואים "אב"כ") המאומנות לטיהור אזורים נגועים. |
קרדיט: AI
3. האתגר המודיעיני: "האזור האפור"
הקושי הגדול ביותר הוא בזיהוי כוונת השימוש. איראן וסוריה מחזיקות בחומרים דו-שימושיים (חומרי הדברה, חומרי ניקוי תעשייתיים) שניתן להפוך לנשק תוך שעות. לכן, הניטור המודיעיני מתמקד ב"סימנים מעידים":
- תנועה של רכבי דילול וטיהור סביב מחסני טילים.
- תכתובות מוצפנות בין דרגים צבאיים ליחידות כימיות מיוחדות.
- ניסויים בראשי קרב בעלי מבנה אווירודינמי שונה מהרגיל.
קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות + AI