תפנית או טקטיקה? הרטוריקה של טהרן עוברת מהימנעות מעימות ל"יתרונות המלחמה" . מה מאחורי?
הרטוריקה של טהרן עברה שינוי דרמטי בתחילת 2026, ממעבר ל"סבלנות אסטרטגית" ואיפוק לעבר תפיסה הרואה בעימות ישיר כלי להישרדות המשטר.
מה עומד מאחורי השינוי?
- "מלכוד ההישרדות": המשטר מעריך שוויתורים במו"מ (בנושאי גרעין וטילים) ייתפסו כחולשה וימוטטו את עמודי התווך שלו, בעוד שדווקא מלחמה עשויה לחזק את הלכידות הפנימית ולדכא מחאות גוברות.
- תקיפות קודמות: המתקפה על מתקני הגרעין ביוני 2025 ("מבצע עם כלביא") והלחץ הצבאי האמריקני המחודש תחת ממשל טראמפ יצרו תחושה בטהרן שהעימות ממילא בלתי נמנע.
- החלשת "ציר ההתנגדות": הפגיעה בנכסי איראן באזור (חמאס וחיזבאללה) דוחקת את טהרן לקדמת הבמה כדי להפגין הרתעה ישירה.
מה זה מעיד?
- זניחת ההרתעה לטובת "מנע": אימוץ דוקטרינה של "מכה מקדימה" המבוססת על סימנים מעידים, ולא רק תגובה לפעולה.
- מסגור אידאולוגי-משיחי: המלחמה מוצגת כ"מבחן אמונה" וכעימות ציוויליזציוני שבו גם הקרבה נחשבת לניצחון רוחני, מה שמוריד את רף הרגישות לאבידות.
- ייאוש פנימי: הרטוריקה משקפת פער הולך וגדל בין המדינה לחברה; המשטר משתמש באיום חיצוני כדי להצדיק דיכוי אלים של מחאות דצמבר 2025 וינואר 2026.
איך זה יתבטא בשטח?
- יציאה מ"זירת הפרוקסי": מעבר לתקיפות ישירות של איראן משטחה באמצעות טילים בליסטיים וכטב"מים, כפי שנראה בניסיונות התקיפה בינואר 2026.
- שיבוש נתיבי סחר: איומים ישירים על נושאות מטוסים וכלי שיט במפרץ באמצעים אסימטריים ("נשק שישלח אותן לקרקעית הים").
- דוקטרינת "חמשת השלבים": פרסום תרחישי מלחמה מפורטים הכוללים הסלמה הדרגתית אך מהירה לעבר עימות כולל.
- חוסר צפיפות: שימוש ב"הרתעה פעילה ובלתי צפויה" כדי להשאיר את ישראל וארה"ב במצב כוננות מתמיד ושוחק.
קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות