ארה"ב מרחיקה את נושאת המטוסים "לינקולן" כ-1400 ק"מ מחופי איראן. פחדנות? או טקטיקה מבריקה המתחשבת בנסיבות? ניתוח מצב!
בדקות האחרונות התקבל הדיווח הבא: "כוח המשימה של נושאות המטוסים האמריקאית "USS אברהם לינקולן", המלווה במשחתות וצוללות, מתמקם מחדש מזרחית לאי סוקוטרה בדרום תימן, כ-1400 ק"מ מנמל צ'בהאר, דרום-מזרחית לאיראן ."
בתחילה נאמר שנושאת המטוסים תכנס למימי המפרץ הפרסי , מה שגרר מיד איומים מצד איראן להשמיד את הכלי הימי הענקי , מה שגרר מיד מחשבה שניה מצד האסטרטגים הימיים של צבא ארה"ב.
אז מה ניתן להבין אודות הטקטיקה האמריקאית החדשה שלא לקרב נושאת מטוסים לקרבת חופי איראן ? ולמה דווקא ליד האי סוקוטרה ?
הדיווח על מיקומה של נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" (USS Abraham Lincoln) מזרחית לאי סוקוטרה משקף שילוב של טקטיקה צבאית הגנתית ושיקולים אסטרטגיים רחבים מול איראן והחות'ים.
להלן ניתוח המשמעויות:
1. הטקטיקה של שמירת מרחק מחופי איראן
- הפחתת פגיעות (Deterrence through Distance): איראן מחזיקה במערך נרחב של טילים נגד ספינות, מל"טים מתאבדים וסירות מהירות. הצבת נושאת המטוסים במפרץ הפרסי או בסמוך לו הופכת אותה למטרה נוחה "בשטח הריגה" מצומצם. מרחק של כ-1,400 ק"מ מאיראן מוציא את נושאת המטוסים מטווח הירי המיידי של מרבית האיומים הללו ומקנה לה זמן תגובה ארוך יותר.
- גמישות מבצעית: במיקום זה, נושאת המטוסים יכולה להפעיל את מטוסי ה-F-35C וה-F/A-18 שלה, אשר מצוידים ביכולות תדלוק אווירי המאפשרות להם להגיע למטרות באיראן גם ממרחק כזה, מבלי לסכן את ה"בסיס הצף" עצמו.
- מניעת הסלמה: שהייה במים פתוחים באוקיינוס ההודי משדרת מסר של הרתעה ולחץ מבלי להיראות כהכנה מיידית לפלישה או לתקיפה בחיכוך גבוה, מה שעשוי למנוע תגובת שרשרת איראנית לא מבוקרת.
קרדיט: אירנ"א
2. למה דווקא ליד האי סוקוטרה?
- שליטה על נתיבי שיט קריטיים: סוקוטרה שולטת על הכניסה למפרץ עדן ועל הנתיב הימי לבאב אל-מנדב. מיקום זה מאפשר לכוח המשימה להגן על חופש השיט מפני תקיפות החות'ים מתימן, תוך שמירה על קשר עין עם הים הערבי.
- תשתית מודיעין ולוגיסטיקה: לפי דיווחים, באי קיימות תשתיות מעקב ומודיעין (חלקן מיוחסות לאיחוד האמירויות בשיתוף פעולה עם ארה"ב) המשמשות כתחנות ממסר וניטור עבור כוחות הפועלים באזור.
- נקודת צומת (Hub): האי ממוקם בנקודה אסטרטגית המקשרת בין האוקיינוס ההודי, המפרץ הפרסי והים האדום. זהו "מגרש חניה" אידיאלי המאפשר לכוח המשימה להגיב במהירות למשבר בכל אחת מהזירות הללו.
נושאת המטוסים "אברהם לינקולן" (CVN-72) אינה פועלת לבדה; היא לב לבה של "קבוצת תקיפה" (Carrier Strike Group) המוקפת בשכבות הגנה וביכולות התקפיות מתקדמות, המותאמות במיוחד לאיומים מאיראן ומהחות'ים:
1. הכוח האווירי (הזרוע ההתקפית וההגנתית)
על הסיפון נמצאת כנף 9 (CVW-9), הכוללת כ-60 עד 90 כלי טיס:
- מטוסי F-35C Lightning II: מטוסי חמקן מהדור החמישי, המסוגלים לחדור מערכות מכ"ם איראניות מתקדמות לתקיפת מטרות איכות בעומק.
- מטוסי F/A-18E/F Super Hornet: סוס העבודה המרכזי למשימות תקיפה, הגנה אווירית ותדלוק באוויר.
- מטוסי EA-18G Growler: מטוסים ללוחמה אלקטרונית שתפקידם לשבש מכ"מים ומערכות תקשורת של האויב.
- מטוסי E-2D Advanced Hawkeye: "העיניים שבשמיים" – מכ"ם מוטס לזיהוי מוקדם של איומים וניהול הקרב האווירי.
- מסוקי MH-60R/S Seahawk: ללוחמה נגד צוללות (איום איראני משמעותי) ומשימות חילוץ.
2. הגנה רב-שכבתית נגד טילים וכטב"מים
נושאת המטוסים מצוידת במערכות להגנה עצמית בטווח קרוב:
- מערכת Phalanx CIWS: תותח וולקן 20 מ"מ אוטומטי המייצר "חומת אש" נגד טילים וכטב"מים מתאבדים שחדרו את המעגלים החיצוניים.
- טילי Sea Sparrow (RIM-162): טילים ליירוט איומים אוויריים בטווחים בינוניים.
- טילי RIM-116 (RAM): טילים מהירים מאוד המיועדים ליירוט טילים נגד ספינות בטווח קצר.
קרדיט: ויקיפדיה
3. הליווי: משחתות Aegis
נושאת המטוסים מלווה בדרך כלל ב-3 משחתות מסדרת ארלי ברק (כגון USS Frank E. Petersen Jr. ו-USS Spruance):
- מערכת Aegis: המכ"ם החזק ביותר בים, המסוגל לעקוב אחרי מאות מטרות במקביל.
- טילי SM-6 ו-SM-3: מסוגלים ליירוט טילים בליסטיים איראניים גם מחוץ לאטמוספירה.
- טילי טומהוק (Tomahawk): טילי שיוט לתקיפת מטרות יבשתיות ממרחק של אלפי קילומטרים.
קרדיט: ויקיפדיה
4. איומים תת-ימיים
- צוללת תקיפה גרעינית (SSN): בדרך כלל צוללת מסדרת "וירג'יניה" מלווה את הכוח בחשאיות כדי לנטרל צוללות איראניות ולהוסיף כוח אש של טילי שיוט.
- מערכת AN/SLQ-25 Nixie: פיתיון נגרר המטעה טורפדו עוין על ידי הדמיית רעש הספינה.
קרדיט: ויקיפדיה