ברית המיעוטים החדשה: מתווה אסטרטגי לישראל בעידן של תמורות גיאופוליטיות
ברית המיעוטים החדשה: מתווה אסטרטגי לישראל בעידן של תמורות גיאופוליטיות
1. מבוא: אסטרטגיית הפריפריה בעידן של סף מלחמת עולם
המזרח התיכון ניצב בנקודת שבר היסטורית: בעוד הציר השיעי נחלש, עולה כוחו של אסלאם סוני פונדמנטליסטי המאיים על יציבות האזור כולו. בעולם הצועד לעבר עימות גלובלי רחב – המזכיר מאפיינים של מלחמת עולם שלישית – ישראל אינה יכולה להסתמך עוד רק על הגנה גבולית צרה. עליה לאמץ "אסטרטגיית פריפריה" חדשה ונועזת: בריתות עם מיעוטים וישויות אתניות המעניקות לה עומק אסטרטגי חיוני, כוח לוחם נוסף ומיומן בשטח, ועוגנים כלכליים לשליטה בנתיבי אנרגיה וסחר. בריתות אלו הן המפתח ליצירת ציר אזורי יציב המסוגל לבלום כוחות רדיקליים ולהבטיח את שרידותה של המדינה במציאות משתנה.
2. הציר הדרוזי: עומק אסטרטגי אנושי
הקשר עם הדרוזים בלבנון ובסוריה חורג מאינטרס צבאי; הוא מבוסס על "ברית דמים" המשפיעה ישירות על הלכידות הפנימית עם הדרוזים בישראל. אסטרטגית, מדובר ביצירת עומק טריטוריאלי אנושי: רצף דרוזי ידידותי מהר הלבנון ועד ג'בל א-דרוז יוצר חומת מגן טבעית מול התבססות איראנית. הדרוזים, כ"כוח חבר" מקומי, מהווים נכס אסטרטגי המאפשר לישראל מרחב נשימה ביטחוני והופך את הגבול מ"קו הגנה" ל"מרחב השפעה" משותף.
3. המשענת הנוצרית בלבנון: בלימת חיזבאללה ושיקום הריבונות
החייאת הברית עם הנוצרים בלבנון חיונית לפירוק "מדינת חיזבאללה". נוצרים חזקים ועצמאיים הם המפתח לצבא לבנון ריבוני שאינו כפוף לאיראן. ברית כזו מחזירה לישראל שותף מערבי-תרבותי בביירות, בולמת את ההתפשטות השיעית לקו החוף, ויוצרת משקל נגד דמוגרפי ופוליטי קריטי בלב הלבנט.
4. הקיר הכורדי: בלם מול איסלאם קיצוני והגמוניה טורקית
הכורדים הם המחסום הטבעי והיעיל ביותר של ישראל מול הציר הסוני הקיצוני והשאיפות הטורקיות. יצירת אוטונומיות כורדיות בעיראק ובסוריה מעניקה לישראל עומק אסטרטגי במרחק מאות קילומטרים מגבולה. כישות "כוח חבר", הכורדים בולמים את התפשטות הפונדמנטליזם ומאפשרים לישראל "לחתוך" את רצף המדינות העוינות, תוך יצירת מובלעת פרו-מערבית וחילונית המאזנת את מאזן הכוחות האזורי.
5. דילמת ברית הצללים: בין אינטרס כורדי ליציבות עתידית
הנהגת ברזאני מעדיפה "ברית צללים" שקטה כדי להימנע מבידוד בעולם הערבי ומתגובה אלימה מצד איראן וטורקיה. עבור ישראל, מדובר בדילמה: תמיכה בפירוק מדינות אלו עלולה להיות "נשק פיפיות". ביום שאחרי נפילת המשטרים האנטי-ישראליים, ישראל תשאף לחדש בריתות עם איראן וטורקיה מאוחדות; פגיעה בשלמותן כיום עלולה להרחיק את האופוזיציה הליברלית שרואה באחדות ארצם ערך עליון.
6. ברית המיעוטים והסכמי אברהם: סתירה או השלמה?
הסכמי אברהם מייצגים לכאורה גישה הפוכה: ברית גלויה עם מדינות הזרם המרכזי. בעוד שמדינות אלו חוששות מבדלנות אתנית, קיימת חפיפה אסטרטגית עמוקה בבלימת איראן וטורקיה. השילוב בין השניים יוצר "מלקחיים": בריתות מדיניות חזקות המעניקות לגיטימציה ועוצמה פיננסית, לצד בעלי ברית אתניים בשטח המספקים עומק טריטוריאלי וכוח לוחם בקו העימות.
7. עוגני קרן אפריקה: סומלילנד ודרום סודן
בקרן אפריקה, ברית המיעוטים בולמת את הדומיננטיות של איראן, טורקיה ומצרים. התמיכה בדרום סודן יצרה מדינה ידידותית השולטת על מקורות הנילוס. במקביל, הידוק הקשרים עם סומלילנד הדמוקרטית קריטי לשליטה במצרי באב אל-מנדב. בעידן של בסיסים זרים בים האדום, סומלילנד היא נכס המאבטח את חופש השיט ובולם את ההתפשטות האיסלאמיסטית.
8. המשמעות הכלכלית: נתיבי אנרגיה וסחר עוקפי עוינות
הבריתות מעניקות לישראל ולמערב יתרונות כלכליים קריטיים: שליטה כורדית על עתודות נפט וגז מאפשרת יצירת נתיבי אנרגיה בטוחים לים התיכון, עוקפי איראן. במקביל, עוגנים בקרן אפריקה מבטיחים את חופש השיט והסחר בים האדום, ומייצרים רצף לוגיסטי המקשר בין משאבי אפריקה ואסיה לשוק הישראלי והאירופי, תוך צמצום התלות במדינות עוינות.
קרדיט: טל מקבוצת נציב קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות
::