אז מה רוצה טרמאפ ואנשי אמונו בזירות עזה, סוריה, טורקיה, ואיראן – מאמר דעה

לטרמאפ והחבורה הסובבת אותו, קושנר, תום ברק, וטיקוף וכו' יש חזון והחזון שלהם הוא נטו עסקי וכלכלי, הפן הכלכלי הוא הדבר שהכי מעניין את האיש לא טובת ישראל, או טובת מיעוטים וזכויות הפרט.

בראייתם של טרמאפ וחבורת אנשי העסקים סביבו יש מטרה: והמטרה היא כלכלית-עסקית.

תוכניתו של טרמאפ לרצועת עזה, אולי מצוינת ויכולה לעבוד באופן מופלא באזורים שאינם אזורי סכסוך או אזורים בהם שולט האסלאם.
אבל פה בשכונה המזרח תיכונית אינה יכולה לעבוד, מכמה סיבות עיקריות.

הערבים והמתקראים פל0טינים לא יינטשו את מאבקם כדי לשרת אינטרסים כלכליים אמריקאים ולא ימכרו את האדמה שהם מחזיקים בה ונלחמים עליה למען אינטרסים אמריקאים וזרים. גם אם זה נראה יפה ונחמד לקבל נמל ימי, שדה תעופה, מגדלי סחר, מערך רכבות, מגדלי יוקרה ועוד.
גם מדינות ערב לא ימכרו את חזונם להשמדת מדינת ישראל, או השאיפות האזוריות למען תוכניות כלכליות אמריקאיות.

 

וזו הסיבה העיקרית למה התוכנית הזו לא עומדת לצלוח ולספק את הסחורה שארה"ב וממשל טרמאפ רוצים, שהיא תספק.
אם חמאס או בלעדיה. זה פשוט לא יעבוד לאורך זמן.

חמאס לא סתם מברכת ומאשרת שהיא מוכנה להעביר את השלטון האזרחי ל"ועדת התכנוקרטים".
זה משרת את חמאס, ומשרת מהצד השני את הרש"פ והפת"ח.
חמאס באמצעות הפקידים שלה והנשק שהיא אינה מוכנה לוותר עליו תדאג לשמר את האינטרסים שלה, ולדאוג שהיא תהיה נוכחת ביום שאחרי ומנהלת מאחורי הקלעים את האירוע מתוך אסטרטגיה כי בסיום כהונתו של טרמאפ היא תוכל להשתלט מחדש על הרצועה ועל השלטון בדרכים דמוקרטיות – באמצעות בחירות.

ובמעבר חד לסוריה: מבחינת תום ברק וממשל טרמאפ תפקידה של ה-SDF הסתיים וכעת היא צריכה להשתלב במדינה הסורית תחת משטר ג'ולאני ללא נשק או השפעה.

מבחינת ממשל טרמאפ האינטרסים הכלכלים והחזון למזה"ת עובר דרך משטר ג'ולאני שמשרת ונותן לממשל טרמאפ את הדברים שהוא רוצה לקדם במזה"ת – קרי בריתות סחר והשקעות כלכליות.
מגדל טרמאפ בדמשק הרבה יותר חשוב לאיש מאשר זכויות הפרט והדת של המיעוטים השונים.

קרדיט: מכון וואשינגטון

 

גם ביטחון ישראל לטווח הארוך בהקשר של סוריה וההתבססות הסונית/טורקית לא עומד על הכף.
האינטרסים הללו הרבה יותר חשובים לממשל טרמאפ מאשר ביטחון ישראל לטווח הארוך.

מבחינת ממשל טרמאפ ג'ולאני הוא האיש הנכון בזמן הנכון.
דיקטטור אכזר (לא משנה שהוא ג'היאדיסט) שיכול לקדם את האינטרסים שלו למזה"ת ובפרט בסוריה והקשר לנוכחות הצבאית בסוריה.
ולכן הוא בחר צד. הוא בחר את הצד של ג'ולאני וטורקיה ולא של הכורדים, המיעוטים והצד של ישראל שהייתה מעדיפה לראות את סוריה מתפרקת והופכת לכמה מדינות/פדרציות על פניי שלטון ריכוזי חזק ויציב.

גם טורקיה והסולטאן הטורקי ארדואן עומד בד בבד באינטרסים של ממשל טרמאפ, והוא מעדיף את טורקיה כ"השוטר" של האזור וזו שתחליף את ארה"ב במלחמתה בדאעש והציר השיעי על פניי הנוכחות האמריקאית בסוריה ובעיראק.

גם קטאר וסעודיה נכנסות פה לתמונה: טרמאפ מעוניין להקים ציר "סוני מתון" שישרת את האינטרסים הכלכלים שלו, וייקדם את "הסכמי אברהם" שלא ברור כלל האם בסופו של דבר יצאו לפועל לאחר השינויים במזה"ת.

לנושא איראן: זה שוב מתכנס לעניין העסקי והכלכלי ופחות טובת ישראל לטווח הארוך.

אני לא מאמר האם יתקוף או לא. איך ומתי. אבל מאמין שמה שישרת את האינטרסים הכלכליים שלו הוא יעדיף על פניי כל אופציה אחרת.

קרדיט: רשתות חברתיות

 

אם היו שואלים אותי מה התרחיש הכי פחות אופטימי שלי למהלכי טרמאפ בהקשר לאיראן הייתי אומר: החשש הכי בעייתי הוא שטרמאפ יסכים לנרמל שלטון צבאי של איש מטעם משה"מ או שלטון המולות שאינו עלי ח'מינאי.
כזה שיהיה מוכן לשמוע ולקבל חלק מהתנאים של טרמאפ למו"מ גם אם אינו מתכוון באמת לקיים אותם.
וזה אפשרי לחלוטין.
סוג של מודל ונצואלה – תלישת המנהיג ללא החלפת השלטון.

ומבחינת ישראל זה עלול להיות גרוע לטווח הארוך.

לסיכום: הנחת היסוד של טרמאפ ואנשי העסקים סביבו למזה"ת, ובפרט רצועת עזה, סוריה, ואיראן הם אינטרסים כלכליים שלא בהכרח טובים לישראל לטווח הארוך, ולא יעבדו במזה"ת לאורך זמן.

יש דברים שישראל חייבת לעמוד על הרגליים האחוריות ולהתנגד בכל תוקף – כמו למשל עניין סוריה, וההתבססות הטורקית בסוריה, הנסיגה מחבל הבשן והסכם ביטחוני מול משטר ג'ולאני.

וכן על נושא רצועת עזה – מבחינה רטורית נוח לנו שמישהו אחר ינהל את ענייני הרצועה במקומנו. אבל זה לא משרת אותנו ובעיקר פוגע בריבונות הישראלית.
ומאיים במסמוס הישגי המערכה ברצועה. ולזה יש להתנגד בתוקף.

קרדיט: ערוץ הטלגרם חננאל אביב     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות