"המודל הוונצואלי": כך תפצח ארה"ב את רשת ההגנ"א האיראנית במקרה של תקיפה

אם אתם רוצים להבין איך פועל היום צבא ארה"ב כדי לנטרל את מערך ההגנ"א האיראני הפועל כיום ברחבי המדינה כדי לפתוח את הדרך למפציצים שישמידו אתרים אסטרטגים במדינה מה שיאלץ את השלטון הנוכחי לברוח מהמדינה אם הוא רוצה להישרד, תנסו להבין איך פעלה השיטה בוונצואלה.

זה יהיה דומה רק בכללי. באיראן המכות הצבאיות יהיו הרבה יותר קשות ומאיימות.

 

פעולות אוויריות אמריקאיות החלו באמצע נובמבר 2025, עם מטוס סיור אלקטרוני מדגם RC-135 Rivet שטס לאורך חוף ונצואלה, נתמך על ידי מספר מטוסי קרב מדגם F/A-18 Super Hornet, לא רחוק מהבירה קראקס. גיחות אלו נועדו למפות אלקטרונית את שדה הקרב לפני כל תקיפה, על ידי ניטור פליטות מכ"ם ואיתור מיקומים מדויקים של מרכזי פיקוד ובקרה צבאיים בוונצואלה.

תמונות שדלפו חשפו מאוחר יותר מה שנראה כ"בועות" כיסוי מכ"ם וסוגיהן, נתונים שהתגלו מאוחר יותר ככאלה שנלקחו מתוך מערכת הפיקוד המשולבת של הגנת האוויר והחלל של ונצואלה. נתונים אלה הראו כי מערכת ההגנ"א של ונצואלה משתמשת במבנה רב שכבתי, עם רכיבי הגנה חופפים, המספק מידה מסוימת של יתירות ומפחית נקודות כשל בודדות.

עם זאת, משימות סיור אלקטרוני אמריקאיות זיהו חולשה מרכזית: כיסוי מכ"ם חלש בגבהים נמוכים – נקודה שהפיקוד האמריקאי תכנן לנצל. לכן, המטרה לא הייתה להשמיד לחלוטין את מערכות ההגנה האווירית, אלא לשבש את התיאום ביניהן ולשתק את יעילותן המבצעית.

 

עם שחר ב-3 בינואר 2026, בשעה 2:00 לפנות בוקר, החל המבצע העיקרי, בו השתתפו מטוסי קרב מדגם F-35, F-18 Growler ו-F-22 Raptor שפעלו משלושה צירים: פורטו ריקו, הרפובליקה הדומיניקנית ונושאות מטוסים אמריקאיות הפרוסות בים הקריבי. פקודות הלחימה כללו כ-150 טייסים, עם תכנון מסלול מדויק, בחירת מטרות וחבילות תקיפה.

מטוסי F-18 גראולר היו הראשונים שחדרו למרחב האווירי של האויב, תוך שימוש ביכולות החיישנים והשיבוש המתקדמות שלהם כדי לזהות ולדכא פליטות מכ"ם באמצעות לוחמה אלקטרונית ממוקדת. לאחר איתור מדויק של המכ"מים, שוגרו טילי AGM-88 HARM למעקב קרינה, יחד עם טילי AGM-154 JSOW ארוכי טווח "יורה ושוכח", המסוגלים לפגוע במטרות בטווחים העולים על 100 קילומטרים. חלקים מכמה מטילים אלה נמצאו מאוחר יותר באתרי המטרות.

התקיפות הרסו שני מרכזי פיקוד להגנה אווירית שסופקו על ידי רוסיה לוונצואלה, ובכך שיתקו למעשה את המפציצים הקשורים אליהם. התקיפות התמקדו במערכות הגנה אווירית לטווח בינוני, הנחשבות לאיום הגדול ביותר על נתיבי הטיסה של המסוקים, ותמונות שצולמו לאחר מכן הראו שמספר משמעותי מהמפציצים שנהרסו עדיין היו בתוך ההאנגרים שלהם.

לאחר שמטוסי Growler זיהו את רשת המכ"ם, חיל האוויר האמריקאי יצר תמונת ראייה מקיפה של שדה הקרב – תמונה מבצעית בזמן אמת שאפשרה מעקב אחר אתרי המכ"ם המתקדמים יותר של ונצואלה מדגם S-300. בעוד שדיווחי תאגיד RAND מצביעים על הצלחת מערכת ה-S-400 באוקראינה, שם יירטה כ-92% מהמטרות האוויריות הודות לשדרוגים רוסיים שהוצגו בשנת 2025, מערכות ה-S-300 של ונצואלה נכשלו ממגוון סיבות.

קרדיט: ויקיפדיה

 

הסיבה הראשונה היא שמערכות ה-S-300 לא הופעלו במהלך הפשיטה ולא היו קשורות לרשת המכ"ם הסינית; למעשה, הן היו כבויות. על פי ניתוח צבאי אמריקאי, שיבוש טילים מסוג Growler דרך תרמילי ALQ-99 אילץ צוותים ונצואליים לכבות את המכ"מים שלהם מחשש שיהיו מטרה לטילים נגד קרינה. ארה"ב השתמשה גם במערכת השיבוש המתקדמת יותר מסוג AN/ALQ-249, המסוגלת להשבית מספר מכ"מים ומערכות תקשורת בו זמנית, אפילו עם שינויי תדר מהירים, מה שגרם למסכים ונצואליים להציג מטרות שווא עם מהירויות ומסלולים לא מדויקים.

באופן בלתי צפוי, ארה"ב הוציאה הוראות לא להשמיד את מערכות ה-S-300, בהתבסס על לוגיקה אסטרטגית ששומרת על מרווח להסלמה וללחץ בהמשך, שכן השמדת המטרה מבטלת לחלוטין את קלף האיום העתידי.

הסיבה השנייה קשורה לגיאוגרפיה, שכן ה-S-300 תוכנן בעיקר לפעול במישורים הפתוחים של אירופה, בעוד שחוף ונצואלה מאופיין בשטח הררי תלול מלא בפסגות ועמקים, מה שיצר נקודות עיוורות שנוצלו על ידי מסוקים אמריקאים שטסו בגבהים נמוכים.

הכישלון בשימוש במאות תותחי נ"מ קצרי טווח בקוטר 40 מ"מ, יחד עם אלפי מערכות הגנה אוויריות ניידות מדגם איגלה, מיוחס לריכוזיות קיצונית של קבלת החלטות. במשטרים אוטוריטריים, למפקדי השטח אין את החופש לפתוח באש, מה שמוביל להיסוס של הקצינים מחשש לנקמה. המצב הסתבך עוד יותר בשל היעדר משקפי ראיית לילה של כוחות ונצואלה, ועם הפסקות החשמל, הפך בלתי אפשרי לזהות מטרות.

לעומת זאת, מסוקים ומטוסים אמריקאים צוידו בתרמילי AN/ALQ-84, מערכות פיתיון תרמי שנועדו לפרוץ את נעילת טילים מונחי אינפרא אדום, ובמיוחד טילי איגלה. ארצות הברית גם פרסה נחילים של כטב"מים מתאבדים כדי לנטר ולתקוף באופן מיידי מערכות הגנה ניידות בכל פעילות.

בשלב הבא, מפציצים מדגם B-1B לנסר שיגרו כ-24 טילי שיוט מדגם AGM-158 JASSM ממרחק של כ-350 קילומטרים, כשהם כוונו למרכזי פיקוד ובקרה ולבסיסי אוויר מרכזיים.

באשר למטוסי היירוט שרוסיה סיפקה לוונצואלה, מטוסי הקרב מדגם F-22 היו בהמתנה לכל המראה אפשרית. על פי מידע מודיעיני אמריקאי המבוסס על עדויות של טייסים שערקו, כ-60% מחיל האוויר הוונצואלי היה מחוץ לשירות עקב תחזוקה לקויה. עם הפצצת בסיסי חיל האוויר ורשתות התקשורת, מטוסי הקרב מדגם Su-30 נוטרלו למעשה, ולא נרשמו קרבות אוויריים. ( קרדיט: ערבי דפנס)

אז הבנתם איך תראה החבילה שארה"ב מכינה לאיראן ? 

קרדיט: ויקימדיה