האייתוללה האיראני שמפחיד את חמינאי

האייתוללה האיראני שמפחיד את חמינאי – הכירו את האייתוללה העצום, המודל העליון לחיקוי, וחיד ח'וראסאני.

ח'וראסאני, בן 105 היום, נולד בשנת 1921 במשהד, במחוז המדברי ח'וראסאן במזרח איראן – שם נולד גם מדריך המהפכה, האפוטורופוס חכם ההלכה וממלא מקום האימאם הנעלם בדורנו, חמינאי. בניגוד לחמינאי, ח'וראסאני עזב את איראן של השאה (1949) ויצא לבקש דבר חכמה מפי הסמכויות הדתיות הגדולות בעיר הקדושה נג'ף, עיראק, שם שלטת השיעה ה'שקטה', יריבת השיעה המהפכנית. הוא היה אחד מתלמידיו הבולטים של האייתוללה העצום וכו' אל ח'ואי, יחד עם ידידו עלי סיסתאני, שנחשב לגדול פוסקי ההלכה בעולם השיעי.
מששב לאיראן (1972) צבר לו קהל מעריצים בקרב חכמי הדת המקצועיים בעיר הקדושה קום, וכיום יש כאלפיים-שלושת אלפים תלמידים בכל הרצאה שלו. בניגוד לח'ומייני, התמקד ח'וראסאני בלימוד הלכה: הוא בז לפעילות פוליטית, וגם לפילוסופיה ומיסטיקה, שח'ומייני היה מומחה בהן. לדעתו, הקוראן וסיפורי האימאמים מכילים את כל מה שנדרש לאדם.
בכתביו ובהרצאותיו מבקר ח'וראסאני את דוקטרינת שלטון חכם ההלכה, שפיתח ח'ומייני ולפיה חכם ההלכה הוא השליט העליון במדינה – דוקטרינת השלטון של המהפכה האסלאמית.

ח'ומייני טען שחכם ההלכה הוא 'אביהם של יתומים' ולכן עליו לשלוט ביתומי העולם כולו. ח'וראסאני מסביר ביובש שחכמי ההלכה אמורים לעזור ליתומים אמיתיים ולא סמליים, ובאמצעות פסיקות הלכתיות ולא רובים. תפקידם הוא להיות 'שומרי הביצה' של האסלאם, קרי שומרי הקהילה ומדריכיה בדרך הדת. זאת יעשו לא באמצעות שלטון פוליטי, אלא באמצעות דרשות מעוררות לב על סבל האימאמים, הנחיה רוחנית ועצה טובה. מהות האסלאם איננה פוליטיקה, אלא אסלאם. כלומר – געגועים מושכי לבב לאימאמים, ולפאטמה הזוהרת בת מוחמד, הקדושה של קום, והליכה בדרכם. הוא מוביל טקסי אבל המוניים ב'יארצייט' של פאטמה, ומגדף את הח'ליפים הנערצים על הסונים, שהתעללו בה וביורשי הנביא – התנהגות שפוגעת ביומרות המשטר לאחד תחתיו את כלל המוסלמים.
זוהי עמדה מסורתית, המובעת גם ברטוריקה מסורתית ותוך שימוש במונחים מסורתיים: אם אצל חמינאי תשמעו על מיני איזמים שונים בלטינית, אצל ח'וראסאני תשמעו מילים ערביות צלולות ממעיין הנצח של הקוראן. בכלל, ח'וראסאני מייצג עמדה הלכתית מחמירה ושמרנית, כך שהוא מבטא ביקורת מסורתית 'מימין' למשטר.

ח'וראסאני בז לחמינאי. פעם אמר "הדברים הגיעו לנקודה שבה אנשים מסוימים זורקים מטבע והופכים לאייתוללה, זורקים מטבע נוסף והופכים לאייתוללה עצום , ועכשיו הם זורקים מטבע ורוצים להפוך ל'מודל עליון לחיקוי' ." (חמינאי, איש הלכה בינוני ומטה, נטל שלא בצדק את תואר האייתוללה וקיווה להכתיר את עצמו בתואר מודל לחיקוי, התואר הבכיר ביותר בהיררכיה ההלכתית). פעמים רבות הוא סירב לפגוש את חמינאי כשהאחרון ביקר בקום. עם זאת, לעתים הצליח חמינאי להשיג פגישה איתו, וכל אירוע כזה מפורסם בהתלהבות בתקשורת הממסדית. זו גם טוענת שסתם מגדילים את המחלוקת בין גדולי הדור: ח'וראסאני קורא לציות לשלטון (-כי הוא מתנגד לאנרכיה) ותומך באפוטרופסות חכם ההלכה (-בנושאי הלכה).
בשנת 2009 מינה חמינאי את חתנו של ח'וראסאני, לריג'אני, לנשיא בית המשפט העליון. זה נועד להיות חיבוק דוב לצדיק השמרני. המינוי בוטל יומיים לפני שאושר סופית, ושמועות עיקשות טענו שח'וראסאני תבע מחתנו לסרב למינוי. משנטל אותו, קידם לאריג'אני עמדות שמרניות-משטריות אלימות, וחמיו
לא נרתע מלבקר אותו בחריפות, הן בנושאים כמו פגיעה בהלכה כפי שתפס אותה, הן בנושאים כמו דיכוי מפגינים. ח'וראסאני גם מביע תמיכה בפוסקים ופוליטיקאים רפורמיסטיים, כולל צאצאי ח'ומייני (שנכדיו במחנה הרפורמי). למרות שהוא שמרן קיצוני, הוא טוען שאסור לדכא דעות לגיטימיות. אם תרצו, זו דרכו לסייע לביזור מוקדי הכוח והחלשת המשטר. עם זאת, מתנגדי המשטר ביקרו אותו על כך שלא עמד במפורש לימין המפגינים במחאה הקודמת. משפחת ח'וראסאני מחזיקה בכוח רב באיראן, ועם מותו הקרוב כבר מדברים על מינוי יורש, שימשיך את דרכו ההלכתית, שמרנית, שקטה ואופוזיציונית.

ח'וראסאני, אחד החכמים החשובים ביותר באיראן, הוא דוגמה טובה לקולות דומיננטיים בקהילת חכמי הדת. רבים שם מסתייגים מהמשטר, וזאת ממגוון עמדות וסיבות. הם ממשיכים את תרבות המחלוקת והדיון הציבורי-הלכתי, שרווחה בקרב חכמי השיעה מימי קדם

קרדיט: שמואל בר שלום     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות