התגובות על נפילתו של מדורו באיראן: "סופם של דיקטטורים הוא הפלה"

התקיפה האמריקאית על שטח ונצואלה וחטיפת נשיא המדינה, ניקולס מדורו, מקראקס, יום לאחר פרסום הודעת התמיכה של נשיא ארה"ב במפגינים האיראנים, עוררו גל של תגובות במרחב הקיברנטי בשפה הפרסית.

הדחתו של מדורו הגיעה לאחר חודשים של עימות מילולי וצבאי בין ארצות הברית למנהיגי ונצואלה.

ממשלת ארה"ב, ובמיוחד דונלד טראמפ, האשימו את מדורו ואת מקורביו בהתערבות ישירה בסחר סמים לארצות הברית, ומדורו האשים שוב ושוב את טראמפ בניסיון לקבל גישה למשאבי הנפט העצומים של ונצואלה באמצעות שינוי משטר במדינה.

משתמשים רבים דוברי פרסית ברשתות החברתיות כתבו כי גורלו של מדורו ממתין למנהיגים אחרים שמתעלמים מקולם של אזרחיהם, כולל עלי חמינאי.

התחזית לגורל משותף זה נעשתה ביום בו מנהיג הרפובליקה האסלאמית, ביום השביעי של המחאות הכלכליות-פוליטיות באיראן, כינה את המפגינים "פורעים" וקרא לפקידי הממשלה "להעמיד אותם במקומם".

הפעיל הרפורמיסטי חוסיין רזאק כתב בהקשר זה: "זהו גורלם של כל הדיקטטורים; אם לא יצייתו, הם יתפסו על ידי החץ הבלתי נראה של רצון העם. ההיסטוריה לא מתבדחת עם אף אחד."

 

הביטוי "סופן של דיקטטורים הוא הפלה" פורסם שוב ושוב ברשתות חברתיות שונות בשפה הפרסית, עם פעלים וביטויים סיפרותיים שונים.

השוואה זו נעשתה משום שאיראן וונצואלה מקיימות שיתוף פעולה פוליטי וכלכלי הדוק, ושתי המדינות הגנו שוב ושוב בפומבי על מדיניות הממשלה זו של זו, למרות מחאות פנימיות.

בעקבות המסר האחרון של טראמפ, ממשלת ונצואלה, שהכריזה על סולידריות מלאה עם איראן, הביעה דאגה עמוקה מההצהרות האחרונות של גורמים אמריקאים נגד טהרן, ותיארה עמדות אלו כ"מתוחות ומאיימות על שלום בינלאומי ויציבות אזורית".

גם ההתקפה האמריקאית על ונצואלה ב-4 בינואר נתקלה בתגובה מצד גורמים איראניים, כאשר משרד החוץ של הרפובליקה האסלאמית כינה את ההתקפה "הפרה בוטה של ​​הריבונות הלאומית" ו"שלמותה הטריטוריאלית" של המדינה וגינה אותה בחריפות.

איסמעיל קוסארי, חבר בוועדת הביטחון הלאומי של הפרלמנט, מתח ביקורת גם על האומות המאוחדות בנוגע לתקיפה האמריקאית על ונצואלה, ואמר: "עכשיו תראו מה האומות המאוחדות יגידו לוונצואלה, אבל מה ונצואלה עשתה שהם פתחו שם במסע להדיח את הנשיא מדורו".

קרדיט: רדיו פרדה

 

מנהיג הרפובליקה האסלאמית, בפגישה עם מדורו ומשלחת הנלווית שנסעה לאיראן, אמר: "לשתי המדינות אין יחסים כה קרובים עם אף מדינה אחרת. הרפובליקה האסלאמית הוכיחה שבעתות סכנה היא לוקחת סיכונים ותומכת בחבריה."

עם זאת, מספר משתמשים כתבו כי הרפובליקה האסלאמית נכשלה בהגנה על בעלות בריתה הקרובות בסוריה ובלבנון, ולאחר נפילתו של בשאר אל-אסד תוך 11 ימים, כעת ממשלת מדורו לא רק נפלה תוך מספר שעות, אלא שארצות הברית גם הולכת להעמיד אותו לדין.

מהירות ההתפתחויות עבור בעלות בריתה של הרפובליקה האסלאמית באזור, כולל הסכסוך הסעודי-איחוד האמירויות בתימן ונפילת ממשלת מדורו, כמו גם המשך המחאות הפוליטיות-כלכליות באיראן והמסר חסר התקדים של תמיכה מעשית מנשיא ארה"ב, הפתיעו משתמשים רבים.

מספר משתמשים המקורבים לממשלה, כולל עלי קולהקי, הזהירו מפני השלכות "הכלכלה החלשה" וחוסר שביעות הרצון העממית הנובעת מכך, וכתבו: "ונצואלה מתמודדת עם בעיות כלכליות קשות במשך 13 שנים לפחות; אותה בעיה גרמה לה לא להיות מסוגלת לעמוד בפני המתקפה האמריקאית במשך פחות מ-12 שעות".

 

משתמשים אחרים כתבו גם כי אין להתעלם מקבלתה של הממשלה ומהלגיטימציה שלה בקרב העם, וכי המצב הכלכלי הרעוע לא היה הגורם היחיד לנפילתו של מדורו.

העיתונאי מוחמד אגזאדה כתב בהקשר זה: "ביחסים בינלאומיים, חוק הג'ונגל, כלומר- כוח, שולט. קריסת הסדר השולט בוונצואלה היא סימן לניצחון הכוח על החולשה. חוסר שביעות הרצון של העם מהאינפלציה המשתוללת הפך את המדינה הזו לחלשה ומוכנה לכיבוש על ידי ארצות הברית. הסכמת העם היא המגן היחיד מפני כוח, ולאו דווקא ההפך."

מספר משתמשים ראו גם את צירוף המקרים המשוער של תחילת 2026 עם נפילת ממשלת מדורו כאות מבשר טובות והביעו משאלות דומות לממשלת הרפובליקה האסלאמית בשל "חוסר הכשירות", "השחיתות", "האלימות הנרחבת" ו"חוסר האחריות" שלה כלפי האזרחים.

 

אחרים, בהתחשב בחוב הגדול של ונצואלה לאיראן, כתבו כי איראן נכשלה בגביית חובה ממדינה זו לא רק בסוריה, אלא גם בוונצואלה.

ב-16 בדצמבר, כאשר הלחץ האמריקאי על ונצואלה גבר, ראש הוועדה לביטחון לאומי של האסיפה המייעצת האסלאמית לשעבר קרא להבהרה לגבי "חוב" קראקס לטהרן.

חשמתאללה פלאחטפישה, שהיה חבר פרלמנט במשך שלוש קדנציות, התייחס לחוויית נפילת משטרו של בשאר אל-אסד בסוריה ברשת X וכתב: "הבהירו בבירור את החובה החוקית להחזיר כעת יותר משני מיליארד דולר שחייבת איראן לוונצואלה של מדורו". ( קרדיט: רדיו פרדה)

ניקולאס מדורו (משמאל) נפגש עם עלי חמינאי, מנהיג הרפובליקה האסלאמית, בשנת 1401.

קרדיט: אירנ"א