קול מפתיע וצלול יוצא מדמשק: “הקשר שלא-ניתן לניתוק בין היהודים לארץ ישראל ולמורשתם הנפרדת, עוד לפני הופעת האסלאם”
“היהודים אינם ערבים! הם מצאצאי בני ישראל שבאו והתיישבו בחצי האי ערב לאחר שגורשו!” | בנו של “גאון הלבנט” מדמשק בהרצאה על ההיסטוריה היהודית: “צמחו מביניהם משוררים שכתבו שירה ברמה גבוהה בשפה הערבית!”
קרדיט: רשתות חברתיות
“היהודים שהיו באל-מדינה אל-מֻנַוַּרַה הם מבני ישראל!”.
קול מפתיע וצלול יוצא מדמשק, ודווקא מלב האליטה האינטלקטואלית של סוריה.
הדובר הוא עבדאללה ראתב נפח, בנו של אחד מגדולי חוקרי השפה והספרות הערבית במאה ה-20, אחמד ראתב נפח.
האב, שכונה “העלאמה (הגאון) של הלבנט”, היה חבר האקדמיה ללשון בדמשק ונודע כמי שנלחם על אמיתותה של השירה הקדם-אסלאמית (הג’אהלית) נגד מכחישים.
כעת, בנו עבדאללה, שהוציא לאחרונה מהדורה חדשה לספר של אביו “מבחר מהשירה הג’אהלית”, מנתח בהרצאה מרתקת בערוץ היוטיוב שלו, מתוך הסדרה “מועצות הגאונות של מוחמד” (המבוססת על ספרו של הסופר המצרי עבאס מחמוד אל-עקאד 1889-1964), את מעמדם של היהודים בחצי האי ערב טרם עליית האסלאם.
בהרצאה, קובע נפח (הבן) נחרצות כי הניסיון לצייר את יהודי חצי האי ערב כערבים שהתגיירו הוא שקרי: “היהודים אינם ערבים! הם גרו באזורים ערביים ודיברו בשפות הערבים, אך אינם ערבים!”.
הוא מאמץ את הנרטיב ההיסטורי של העם היהודי ואומר: “הסברה הרווחת, היא שהם מצאצאי בני ישראל שבאו והתיישבו באזור זה, לאחר שגורשו מהמקומות שבהם חיו”.
לדבריו, הם מצאו מקלט אצל הערבים הפגאניים משום שהללו היו אדישים להבדלי דת, בניגוד לנוצרים ולבבלים שרדפו אותם.
כמי שגדל בבית שקידש את הטקסטים העתיקים, נפח מדגיש כי למרות זרותם האתנית, היהודים היו עמודי תווך בתרבות המקומית: “וכמובן, הם רכשו את שפת הערבים, הם הצטיינו בשפה הערבית, וצמחו מביניהם משוררים”.
הוא מציין כי המבקר הקלאסי אבן סלאם “הקדיש קבוצה שלמה מתוך המעמדות שלו למשוררים היהודים… שכתבו שירה ברמה גבוהה בשפה הערבית”, ובראשם המשורר א-סמואל.
אולם האידיליה הסתיימה בדם.
נפח מסביר כיצד הפרת “ברית אל-מדינה” בעקבות תקרית האישה המוסלמית בשוק הצורפים של בני קינוקאע, הובילה למלחמה ולגירוש.
מדובר במסמך נדיר שבו חוקר סורי בכיר מודה בקשר הלא-ניתן לניתוק בין היהודים לארץ ישראל ולמורשתם הנפרדת, עוד לפני הופעת האסלאם.
קרדיט: הדסה אקספרס קרדיט לתמונות: