אנאליסטים בלבנון: חיזבאללה לא ייזום מלחמה עם ישראל בעיקר בגלל חוסר יכולת וכי מסתמן תחילת שינוי בעמדותיו

בריגדיר גנרל בדימוס ומומחה אסטרטגי נג’י מלאב אמר לאתר החדשות האמריקאי – אל-חורה כי “חיזבאללה אינו מתקדם לקראת ביצוע תגובה צבאית נגד ישראל גם אם יש לו את היכולת לעשות זאת, משום שהמחיר יהיה גבוה מאוד מבפנים: קריסה ביטחונית, מתח עם צבא לבנון, חיכוך עם כוחות פוליטיים אחרים, בנוסף לחוסר שביעות רצון בסביבתו, שאינה יכולה עוד לסבול מעורבות במלחמות חדשות”.

ראש מחלקת התקשורת של מפלגת הכוחות הלבנוניים, צ’ארלס ג’בור מצידו סבור כי ניסיון השטח האחרון חשף את קריסת כל התיאוריות של חיזבאללה בנוגע ל”מאזן ההרתעה”, “הכוח” והסיסמה “חלש יותר מקורי עכביש”. הוא מוסיף: “לחיזבאללה אין עוד יכולת להגיב ולהתעמת. כיום, הוא סופר את הפסדיו המתמשכים, שומר על לבנון זירה פתוחה לכאוס, מוות והרס, ומכביד על סביבתו טרגדיות נוספות כתוצאה מהיצמדותו לנשק איראני שתאריך התפוגה שלו חלף בלבנון”.

הפרשן הפוליטי ג’ורג’ אל-עקורי מסכים עם אלו האומרים כי העובדות בשטח מאשרות את יכולתה המוגבלת של חיזבאללה להגיב לתקיפות ישראליות, באומרו: “אם הייתה לה יכולת זו, היא כבר הייתה משתמשת בה. המפלגה אולי מחזיקה בנשק המהווה פרצה או מטרד לישראל, אך אין לה נשק המאפשר לה לשגר מתקפה ישירה וממשית עליה”.

צבא ישראל חשף לאחרונה, בהצהרה דרך פלטפורמת X  , כי הרמטכ”ל זמיר, בדק את אזור השירות של הדיוויזיה ה-210 בגבול הצפוני, ו”סקר את ההכנות והורה על שמירת מוכנות מבצעית מוגברת” לאור המבצע לחיסול טבטאבאי.

קרדיט: אלשעשאע

תרחישים לשלב הבא

משקיפים מתארים שלושה נתיבים אפשריים עבור לבנון: הסדר פנימי-בינלאומי שישים קץ לסוגיית הנשק, הסלמה ישראלית מתמשכת ללא תגובה מצד חיזבאללה, או מלחמה רחבת היקף שעלולה לפרוץ אם חיזבאללה יחליט להגיב לתקיפות הישראליות.

מלאב סבור כי ההצהרות האחרונות שפרסמו בכירי חיזבאללה, ובמיוחד דבריו של סגן ראש הלשכה הפוליטית של המפלגה, מחמוד קמתי, על כך שהמפלגה “עומדת מאחורי המדינה הלבנונית” תוך הדגשת “כל האפשרויות פתוחות” וכי “מסירת נשק אינה באה בחשבון”, משקפות שינוי הדרגתי ברטוריקה של המפלגה לכיוון מיצוב עצמה מאחורי המדינה, גם אם רק באופן שטחי, כפי שהוא רואה זאת.

מלאב מציין כי “לצבא יש עד סוף השנה להשלים את התוכנית להגביל את הנשק מדרום לנהר הליטאני, ולאחר מכן הוא יפעל להגביל אותו ברחבי המדינה, מה שאומר מניעת השימוש בו והעברתו”, ומדגיש כי שילוב כלי נשק אלה במוסדות המדינה הוא “הדרך הכי פחות עימותית והכי ישימה”.

אל-עקורי, עם זאת, טוען כי הבעיה כיום אינה תרחישים תיאורטיים, אלא בחירות ריאליות העומדות בפני חיזבאללה, שאינן חורגות מ”מסירת נשק למדינה הלבנונית וחסימת הדרך לתקיפות ישראליות, או המשך עקשנות, המאפשרת לישראל להמשיך ולתקוף את אנשי המפלגה ואת התשתית הצבאית, ומגדילה את הסבירות שלבנון תגלוש למלחמה שעשויה להיות מסוכנת יותר ממלחמת ספטמבר 2024″.

ג’בור מצידו מאמין שהדרך היחידה לעצור את התקיפות הישראליות היא לפרק את חיזבאללה מנשקו, וכי “נושא זה נוגע קודם כל למדינת לבנון, לפני שמדובר בעניין ישראלי או אמריקאי או קשור לכל צד אחר”.     ( קרדיט: אלחורה)

קרדיט לתמונות: AI