יהודים בסוריה: היסטוריה והווה

מאז נפילת משטר אסד ב-8 בדצמבר 2024, היו הופעות רבות של יהודים סורים בבירה דמשק. האחרונה שבהן הייתה כאשר הרב הסורי-אמריקאי הנרי חמרה, נשיא קרן המורשת היהודית הסורית, נשא תפילות בבית הכנסת הפרנקי ההיסטורי בדמשק העתיקה.

 

נשיא סוריה אחמד א-שרע נפגש גם עם אישים יהודים רבים, ובכך העלה את סוגיית יהודי סוריה ותפקידם ההיסטורי ובהווה לקדמת הבמה.

נציג בקצרה סקירה קצרה של הנוכחות ההיסטורית בסוריה של ימינו, מבלי לגעת בחלקים אחרים של הלבנט, כמו פלסטין. לאחר מכן ננסה להבין את התפקיד העתידי שהם עשויים למלא, בהתחשב במעמדם בארצות הברית בפרט, וביחסיהם המורכבים ברחבי העולם.

יהודים היו חלק בלתי נפרד מהמרקם החברתי הסורי. במשך מאות שנים, יהודים נמצאו בערים גדולות כמו דמשק וחאלב. לאחר הכיבוש האסלאמי, הם חיו כנוצרים תחת מעמד של “ד’ימיס”, שם הורשו לנהל את הפולחן, לנהל את ענייניהם הפנימיים ולעסוק במלאכה ובמסחר, בכפוף למגבלות משפטיות וחברתיות שהיו נורמליות בנסיבות של אותם זמנים.

רבים מהם הצטרפו לשורות המנהליות של מדינות בית אומיה ועבאס, ותנאי חייהם השתנו עם השינויים במדינות האסלאמיות. התנאים לא היו במיטבם בתקופה הממלוכית, שהייתה לה בעיות עם כל המיעוטים, לא רק עם היהודים. ייתכן שהדבר נבע ממסעי הצלב ופלישות המונגולים והטטרים.

 

במהלך התקופה העות’מאנית, הסולטנות קיבלה אליה יהודים אנדלוסים רבים שנמלטו עם המוסלמים, וקבוצות גדולות מהם התיישבו בחלב ובדמשק, שם נכחו בני גילם.

השליטים העות’מאנים החדשים פיתחו את שיטת הדוחן הממלוכית, והיהודים הפכו לחלק ממנה. הד’ימיס הפכו ממערכת של הגנה תמורת מס למערכת הדומה לאוטונומיה המוגבלת שאנו רואים כיום. מערכת זו, בתורה, התפתחה עם אימוץ תקנות מנהליות חדשות שיזמה האימפריה העות’מאנית בשנים האחרונות לשלטונה, שלא היו בנות קיימא עקב ההפיכה של התנועה הטוראניסטית הלאומנית הטורקית.

עם השפעתם הגוברת של קונסולים זרים בלבנט, בסוף ימי השלטון העות’מאני, חדרה למדינה השכלה מודרנית, ופגעה במיוחד במיעוטים דתיים כמו נוצרים ויהודים. לאחר מכן, עם המנדט הצרפתי, השתפר מצבם של היהודים, שמנו כ-6,000 נפשות בחלב ובדמשק. עם זאת, הקמת מדינת ישראל השפיעה לרעה על יהודי סוריה ושאר מדינות ערב.

עם הסלמת הסכסוך בארץ ישראל והחלטת החלוקה ב-1947, חאלב ודמשק היו עדות לאי שקט ולהתקפות, כולל שריפת בתי כנסת ובתים וביזה, אשר גרמו לגלי עקירה גדולים ללבנון ולמדינות אחרות.

 

מקורות אמינים מעריכים כי מספר היהודים בסוריה היה כ-15,000 בשנת 1947, ולאחר מכן ירד לכ-5,300 בשנת 1957. לאחר 1948 הוטלו הגבלות חמורות על מכירת רכוש, הקפאת חשבונות בנק והגבלות נסיעה. ההגבלות החלו להתגבר בשנות ה-60, והתבטאו במעקב ביטחוני צמוד, הגבלות על תנועה מחוץ לערים, צנזורה על התכתבויות וצמצום החינוך.

בסוף שנות ה-60 נותרו כ-4,000 יהודים בסוריה. עקב מתחים פוליטיים מתמשכים, מלחמות והסכסוך הישראלי-ערבי, הנוכחות היהודית המקומית התפוגגה עד שנות ה-90, במיוחד לאחר שמשטרו של חאפז אל-אסד התיר להם להגר בין השנים 1992 ו-1994.

מה שנותר כיום הוא המורשת החומרית וכתבי יד המתעדים היסטוריה המשתרעת על פני יותר מאלפיים שנה, וכמה קשישים.

יהודים סורים באמריקה ממלאים כיום תפקיד חשוב בענייני הציבור הסוריים. בהתחשב בקשריהם הקרובים עם הממשל האמריקאי והקהילה היהודית בכלל, לקולם יש השפעה ממשית.  

מכאן קריאותיו של הרב הנרי חמרה להסרת הסנקציות על סוריה ותמיכתו בנשיא אחמד א-שרע ובמדיניותו כגורם התורם לחיזוק המשטר הנוכחי בסוריה. מילים חיוביות ועמדות שיתופיות מצד הקהילה היהודית האמריקאית יוכלו להקל על המתחים ולהסיר את הספקות והחששות העומדים בדרכה של סוריה להשתלבותה מחדש בסדר העולמי.

סוריה עוברת כיום זמנים קשים, והסולידריות של כל הסורים כעת יכולה ליצור מציאות טובה יותר. יהודי סוריה מעולם לא שכחו שהיו פעם חלק מהמדינה הזו, והם מוכיחים זאת כעת, לא רק באמצעות עמדותיהם הפוליטיות, אלא גם באמצעות דבקותם במנהגים, במסורות ובמורשת הסורית שנשאו איתם כשעזבו את המדינה. אין עדות טובה יותר לכך מאשר האינטראקציה שלהם עם שירה, מוזיקה ואמנויות קולינריות, וכמיהתם לחזור לאותם ימים שבהם היו חלק מהחברה הסורית וקישטו אותה בצבעים משלהם.

 

מינויו של הרב הסורי-אמריקאי הנרי חמרה לחברות באסיפה העממית, שנערכה ב-5 באוקטובר 2025, כנציג דמשק, כמועמד היהודי הראשון מאז 1967, מאשרר את עמדתנו בנוגע למערך הסורי החדש.

הנרי השיק את מצע הקמפיין שלו המתמקד בתמיכה בשיקום ופיתוח כלכלי, ובחיפוש אחר הסרת הסנקציות שהוטלו במסגרת חוק קיסר. הוא הביע שוב ושוב את אמונתו בסוריה מאוחדת וסובלנית והתחייב לעבוד עם הקהילה הסורית בארצות הברית כדי להשיג מטרות אלה.

הנרי חמרה, בן 48, הוא בנו של יוסף חמרה, הרב הראשי של יהודי סוריה בניו יורק. לרוע המזל, הוא לא הגיע למועצה, אך אנו מצפים שהנשיא א-שרע יבחר בו בסיבוב ההשלמה השלישי, במסגרתה יוכל למנות כדי לערבב מחדש את הרכב הבחירות. זו תהיה מחווה נדיבה ומהלך פוליטי רב עוצמה מצידו, ויסייע בבניית גשרים בין השכבות השונות של האוכלוסייה הסורית, שהיהודים בהחלט מהווים חלק משמעותי ממנה.

 

יש שיגידו שלפתיחות כלפי יהודי סוריה יש מטרה פוליטית. הממשלה החדשה מנסה לזכות בהם לצידה כדי להפיג את המתיחות והטינה עם ישראל, שלא חסכה מאמצים בערעור היציבות במצב הסורי באמצעות לחץ צבאי ישיר או שיבוש פרויקטים של איחוד סוריה.

זה אולי נכון, אך זה כלל אינו מתנגש עם האינטרס הלאומי הסורי, הדורש את איחוד העם הסורי, על כל קבוצותיו הדתיות והאתניות, ואת שימור וחיזוק תפקידם בשיקום הזהות הלאומית הסורית.

סוריה היא מדינה עם אוכלוסייה מגוונת, וזה משחק תפקיד בגיוון התרבותי והציוויליזציוני שלה. זה דורש בחינה מחודשת של כל הצבעים והתצורות החברתיות הללו, ללא קשר לרקע שלהם, כדי שיוכלו להפוך לחלק מהמרקם הסורי הכולל. זה חל לא רק על יהודים, אלא גם על כורדים, עלווים, דרוזים ואחרים, שעשויים כעת לחוש שאינם ברי מזל כמו יהודי סוריה.

קרדיט: חסן אל-אסוואד – סוריה טי וי      קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות