ראיון מקיף עם רב המפרץ הד”ר אלי עבאדי. חלק א’
הסכמי אברהם פתחו דלתות סגורות בפני הקהילה היהודית במפרץ, אך מתקפת ה-7 באוקטובר והמלחמה בעזה חשפו את שבריריותה של פתח זה.
בין רגעים של תקווה לחשש, הרב הראשי של הקהילה היהודית במפרץ, ד”ר אלי עבאדי, נע מבלי לוותר על אמונתו האיתנה באפשרות של דו-קיום בין צאצאי אברהם. הוא מגיע מילדות בלבנון לחיים בדובאי, שם הוא צועד בגלוי וללא מורא בלבושו הדתי מסורתי.
קרדיט: רשתות חברתיות
מביירות לגלות
עבאדי נולד בביירות למשפחה יהודית ממוצא סורי. הוא אומר, “החיים נראו נורמליים על פני השטח, אבל זהירות הייתה הכלל היומיומי”.
לאחר קבלת העצמאות של סוריה ב-1946 והקמת מדינת ישראל שנתיים לאחר מכן, גברה העוינות כלפי יהודים, מה שאילץ את אמו ואחיותיו להימלט ללבנון, בעוד אביו נשאר בדמשק והמתין לשוך הסערה. “אבל הסכנה גברה, ולכן הוא נמלט בעזרת חבר שעבד ברכבת. הוא החביא אותו בקרוואן משא, ולפני גבול לבנון, הוא אמר לו: ‘קפוץ עכשיו’. הוא קפץ והלך במשך שעות עד שהגיע לאמי בעיירה עליי בהר הלבנון.”
בשנות ה-50, מספר היהודים בלבנון נע בין 20,000 ל-25,000. “זו הייתה קהילה תוססת עם בתי ספר ובתי כנסת משלה, אך חיה בזהירות גוברת ככל שהמתחים האזוריים התגברו.”
עבאדי מתאר את התקופה הזו כתקופה של “לחץ שקט”: “לא חבשנו כיפות ברחובות. אבי תמיד אמר, ‘מילה אחת יכולה להצית כעס'”.
עם כניסתם של פלגים פלסטיניים ללבנון וההשפעה הגוברת של סוריה, תחושת הביטחון התפוגגה. “אז הבנו שהביטחון שהכרנו מתחיל לדעוך, וחברי הקהילה החלו לעזוב בתחילת שנות ה-70”.
קרדיט: מתוך שידורי אלג’זירה
בקשה למקסיקו
בשנת 1965, אחיו של אלי עבאדי נסע למקסיקו, ושנים לאחר מכן כתבה לו אמו: “הצילו אותנו, אתם חייבים להוציא אותנו מכאן”.
הוא מספר: “אף מדינה לא הסכימה לקבל אותנו כפליטים. אבל אחי יצר קשר עם ממשלת מקסיקו, והם שלחו לנו מסמכי נסיעה. עזבנו את לבנון ב-1971.”
עבאדי היה בן 10. “דיברתי רק ערבית, צרפתית ועברית”, הוא אומר. “בבית הספר היהודי במקסיקו הייתי הזר החדש. הם השתמשו במילים לא נעימות, אבל עם הזמן למדתי ספרדית והתבוללתי”.
הקהילה היהודית שם הייתה ברובה ממוצא לבנוני וסורי. “השתלבנו עם הקהילה המזרחית כי אנחנו חולקים שפה, מנהגים ואפילו מטבח.” אבל הפערים התרבותיים בין יהודי המזרח לאשכנזים אירופאים היו ברורים. “ההבדל מתחיל בהגייה! האשכנזים לא יכולים לבטא את האות ‘ח’, ואפילו באוכל – אנחנו אוכלים אורז בפסח, והם נמנעים ממנו.”
“יהודים אינם קבוצה אחת, אלא עמים עם תרבויות ודיאלקטים מרובים”, הוא מוסיף בחיוך.
למרות קווי דמיון דתיים, הקהילה לא הייתה נקייה מאפליה מעמדית. “חלק מהאשכנזים האירופיים ראו את יהודי המזרח מלבנון ומסוריה עם תחושת עליונות. אבל ניסיתי לשנות את התפיסה הזו באמצעות דיאלוג וחינוך. הסברתי להם שיהודי המזרח הם היהודים המקוריים, ילדי האזור הזה מאז ימי אברהם ודוד, שמעולם לא עזבו את המזרח התיכון. אנחנו אלה שנשארנו כאן, נושאים את שורשי היהדות הקדומה ואת התרבות הערבית שלה.”
הרב אלי עבדי (עניבה צהובה) מצטרף לקהילה היהודית באיחוד האמירויות הערביות בחגיגת חנוכה (צילום: באדיבות הרב עבאדי)
הרופא שהפך לרב
מאז ילדותו, חלם עבאדי להיות רופא: “סבלתי מאסטמה והייתי אומר שאם היה רופא במשפחה שלנו, הייתי מרגיש טוב יותר”.
לאחר שעבר למקסיקו, הוא התקבל לאוניברסיטה לאומית יוקרתית, אך היא חייבה אותו לחלל שבת, דבר שסירב. “גיליתי את ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, שהציעה דרך לשלב לימודים ומחויבות דתית, אז נסעתי לשם.”
אבל האוניברסיטה לא אפשרה לזרים ללמוד רפואה. “הפרופסור שלי יעץ לי ללמוד קודם כל הלכה רבנית כדי לקבל אזרחות, ואז ללמוד רפואה. למדתי הלכה רבנית במשך שלוש שנים, התחתנתי עם אמריקאית, אחר כך למדתי רפואה וכיהנתי כרב בבית כנסת עם קהילה ממוצא לבנוני, סורי ומצרי.”
קרדיט: רשתות חברתיות
מניו יורק למפרץ
בניו יורק, עבאדי פגש חופש דת בפעם הראשונה: “יש בערך שני מיליון יהודים. בעיר הזאת הרגשתי חופשי באמת”.
אבל הסיפור שלו עם המפרץ התחיל מוקדם. הוא אומר, “בשנת 2010 הייתי בטיול באנדלוסיה כדי להסביר את ההיסטוריה של דו-קיום בין-דתי. אחד המשתתפים אמר לי, ‘יש מדינה ערבית כיום שרוצה לשכפל את המודל הזה, וזו איחוד האמירויות הערביות’.”
הוא החל לפגוש מבקרים אמירטים בבית הכנסת שלו במנהטן, והראה להם ספרים יהודיים עתיקים בערבית. “הם התרשמו מאוד מכתבי היד הללו, ומשם נוצרו חברויות אמיתיות.”
בשנת 2019, לפני חתימת הסכמי אברהם, הוא העניק עותק של התורה כמתנה לעילוי נשמתו של שייח’ זאיד ונפגש עם שייח’ מוחמד בן זאיד. “הפגישה הייתה לבבית מאוד, והוא אמר לי משפט שלעולם לא אשכח: ברוך הבא, אנחנו אחים”.
קרדיט: אלחורה קרדיט לתמונות: אלחורה