אילו חימושים וטכנולוגיות ישראליות חדישות הופעלו בתקיפת הנהגת חמאס בדוחא?

אנליסטים נדהמו כיצד ישראל הצליחה לעקוף את מערך ההגנה האווירית המתקדמות של קטאר בתקיפה שיצאה לדרך אחר הצהריים של יום שלישי, 9 בספטמבר 2025, על דוחא, בירת קטאר. דיווחים רבים הופצו המאשרים את השימוש של ישראל בטכנולוגיות מתקדמות המשופרות על ידי בינה מלאכותית, אשר שיפרו משמעותית את יכולות פעולותיה הצבאיות. טכנולוגיות אלו משפרות את איסוף המודיעין, את דיוק המטרות ואת היעילות המבצעית, תוך שמירה על יחסים דיפלומטיים, המשקפים את אופייה המתפתח של הלוחמה המודרנית. במאמר זה ובסדרת המאמרים שתבוא בעקבותיה, נסקור את הטכנולוגיות החשובות ביותר בהן השתמשה ישראל במתקפה על קטאר.

על פי דיווחי סוכנות הידיעות AP, התקיפה נועדה לעקוף את מערכי ההגנה האווירית האזורית ולהימנע מכניסה למרחב האווירי של כל מדינה במזרח התיכון, הישג שהותיר אנליסטים צבאיים וממשלות אזוריות כאחד מבולבלים לגבי השלכותיה. מה שהפך את התקיפה לכל כך יוצאת דופן, ולכל כך מדאיגה עבור מתכננים צבאיים, הייתה השיטה בה נקטה ישראל.

על פי גורם צבאי אמריקאי שדיבר עם סוכנות הידיעות AP, מטוסי קרב ישראליים שיגרו כ-10 טילים בליסטיים מעל ים סוף, בהשתתפות כ-10 מטוסים. זה אפשר תקיפה “מרחוק” מחוץ למרחב האווירי של קטאר, תוך הימנעות ממרחב האווירי של מדינות המפרץ השכנות, ובמיוחד ערב הסעודית.

 

 

העוצמה הטכנית של התקיפה הייתה מפתיעה. טילים בליסטיים, כמו זה שדווח כי נעשה בהם שימוש בתקיפה, נעים דרך האטמוספירה העליונה – או אפילו החלל – לפני שהם יורדים במהירויות של פי כמה ממהירות הקול. דפוס טיסה זה מקשה ביותר על יירוטם באמצעות מערכות הגנה אווירית קונבנציונליות.

קטאר והבסיס האמריקאי שם מחזיקים במערכות הגנה אווירית וחיישנים מתוחכמים ביותר, שברוב המקרים מספקים התרעה מוקדמת על תקיפה קרובה.

מאחר ושיגור תחמושת ארוכת טווח הוא אמצעי התקיפה הסביר ביותר, לא ברור מדוע לא היה ניסיון ליירט את הנשק הזה אם מקורו לא היה ידוע.

אקסיוס דיווח כי צבא ארה”ב זיהה כלי טייס ישראליים שטסו מזרחה לכיוון המפרץ הפרסי, אך לא היה לו זמן להגיב. העיתון, שציטט גורמים אמריקאים, דיווח כי “ארה”ב ביקשה הסבר, אך עד שישראל סיפקה הסבר, הטילים כבר היו באוויר”.

 

כפי שאמר סידהרת’ קושאל, מומחה טילים במכון המלכותי לשירותים מאוחדים בלונדון, לסוכנות הידיעות AP, “אנחנו כנראה מדברים על כמה דקות מהשיגור ועד לפגיעה, וזה לא הרבה זמן. גם אם סוללות הפטריוט היו מזהות אותן, אפשרות יירוטן היה מטורף באותה נקודה”. על פי דיווחים רבים, התקיפה שוגרה באמצעות מספר טכנולוגיות מקבילות, כולל טילים בליסטיים. דיווח שפורסם בוול סטריט ג’ורנל ביום שישי, יום לאחר התקיפה, קבע כי “מטוסי קרב ישראליים ירו טילים בליסטיים לחלל מעל ערב הסעודית לפני שפגעו במטרה שלהם”.

התחכום של התקיפה משך את תשומת הלב הבינלאומית. כדי לסבך את העניינים עוד יותר, ראש ממשלת קטאר, שייח’ מוחמד בן עבד אל-רחמן אל-ת’אני, אמר כי המטוס הישראלי לא זוהה על ידי המכ”ם.

מומחים העלו השערות לגבי סוג הטילים המדויק ששימשו בתקיפה. ג’פרי לואיס, מומחה טילים במכון מידלברי ללימודים בינלאומיים, הציע לסוכנות הידיעות AP כי הטילים עשויים להיות גרסאות של טילי “אופק הזהב” של ישראל או טילי “IS02 ROCKS” המשוגרים מהאוויר. לכלי נשק אלה טווח של עד 2,000 קילומטרים, הנמצאים במרחק מים סוף לדוחה, שהם כ-1,700 קילומטרים. טיל “הדרור”, מועמד פוטנציאלי נוסף, כולל אפשרות לראש נפץ אינרטי, מה שיכול להסביר מדוע תחנת דלק סמוכה לא התפוצצה למרות עוצמת התקיפה.

למרות שידוע בחוגים צבאיים שרק צבאות מעטים מחזיקים בטילים בליסטיים המשוגרים מהאוויר, ישראל מעולם לא הודתה שיש ברשותה חימוש שכזה.

קרדיט: רפאל ודובר צהל

 

עם זאת, הוול סטריט ג’ורנל דיווח כי נשק כזה שימש בתקיפה נגד מנהיגי חמאס בדוחא. ישראל מעולם לא הודתה בפומבי בפריסת טילים כאלה, אך פרסומים ביטחוניים דיווחו זה מכבר כי ברשותה מספר דגמים המסוגלים לשיגור מהאוויר. אלה כוללים את הטיל אנקור, שפותח במקור על ידי רפאל כמטרת ניסוי עבור מערכת ההגנה מפני טילים “החץ”; טיל הרמפג’, שיוצר על ידי אלביט מערכות והתעשייה האווירית לישראל; והטיל רוקס, מערכת נוספת של רפאל, הנחשבת כנגזרת של הטיל אנקור. שלא כמו טילי שיוט, שהם איטיים יותר אך ניתנים לתמרון טוב יותר, טילים בליסטיים משוגרים בדרך כלל במסלולים קבועים וקשה ליירט אותם  ע”י רשתות הגנה אווירית.

טילים בליסטיים המשוגרים מהאוויר מציעים גם יתרונות נוספים: הם נמנעים מהחסרונות של אתרי שיגור קרקעיים ידועים ויכולים לפגוע במהירויות גבוהות. דיווחים קודמים הצביעו על כך שניתן לשגר את טיל הרמפג’ ממטוסי קרב בטווחים של עד כ-150 קילומטרים, דבר המסבך את הגילוי והיירוט. אם הטילים בתקיפה שוגרו ממרחקים גדולים כמו מים סוף, כפי שדיווח הוול סטריט ג’ורנל, ייתכן שהם היו שייכים למשפחת הטילים “Encore”, שטווח הירי המלא שלה לא נחשף בפומבי אך הוזכר בקשר לניסויי מערכת “Arrow”.

רמזים לעניין ישראלי בתחום זה צצו בשנת 2024. מסמכי פנטגון שדלפו מאותה שנה הצביעו על כך שישראל מפעילה שתי מערכות: הראשונה, שנקראה אופק הזהב, שלא הוזכרה קודם לכן בפומבי, והשנייה, Rox, טיל שיוצר על ידי רפאל, הנחשב לנגזרת של דגם Encore הקודם.

 

רפאל חשפה את ה-Rox בשנת 2019, ותיארה אותו כנשק אוויר-קרקע המשוגר מטווחים הרחק מעבר ליכולות כיסוי ההגנה האווירית של האויב, הנע במסלול על-קולי לעבר מטרתו. החברה טוענת כי עיצובו מפחית את חשיפת המטוס המשגר לאיומי האויב ומגביר את שיעורי הצלחת התקיפות. לדברי רפאל, ה-Rox יכול לפגוע במטרות קבועות או נעות בעלות ערך גבוה, אפילו בסביבות מבוצרות מאוד בהן נעשה שימוש באמצעי נגד אלקטרוניים.

החברה מוסיפה כי הוא “הוכח בקרב”, דבר המצביע על כך שכבר נעשה בו שימוש מבצעי.

הטיל מקודם כבעל יכולת להשמיד מטרות שטח ותת-קרקעיות כאחד. עם זאת, מומחים בתעשיית הביטחון מציינים כי מדינות רבות בעלות נשק מתקדם ומונחה מדויק יכולות להתאים טכנולוגיות קיימות לייצור טילים כאלה. דיווח של רויטרס קבע כי “זוהי דרך חכמה לשלב הנחיה, ראשי נפץ ומנועי רקטה כדי ליצור נשק חדש המציע יכולות גדולות משמעותית, במחיר משתלם יותר”.

קרדיט: פרופ’ ד”ר גאדה מוחמד עאמר, מומחה לבינה מלאכותית, מרכז מידע וקבלת החלטות, משרד ראש הממשלה, עמית ומרצה, האקדמיה הצבאית ללימודים מתקדמים ואסטרטגיים   קרדיט לתמונות: פלאנט