מצרים וישראל: עסקה גדולה יותר מכלכלה- חלק ב’

מהלך טורקי

לנוכח סיכונים אלה, אנקרה פועלת במהירות כדי להבטיח את מעמדה כמסדרון אנרגיה מרכזי באמצעות צינור TANAP, שנפתח בשנת 2018. טורקיה שואבת גז אזרבייג’ני לאירופה בקיבולת של עד 16 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה.

מפתיחתו ועד שנת 2024, עברו דרך צינור זה יותר מ-62 מיליארד מטרים מעוקבים של גז. בתחילת 2025 נחתם הסכם חדש לייצוא גז אזרבייג’ני לסוריה דרך שטח טורקיה, עם קיבולת של עד 2 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה, במימון קטאר. צעד זה חיזק את מעמדה של טורקיה כמסדרון אנרגיה חיוני ופתח מנוף משא ומתן חזק ביחסיה עם האיחוד האירופי.

האנליסט גית’ אל-עמרי מציין כי עבור אירופה, גז ישראלי אינו נמצא בעדיפות גבוהה כמו גז מאזרבייג’ן וקטאר, “אך מזרח הים התיכון הפך כעת לשחקן מפתח במשוואת ביטחון האנרגיה”.

על פי נתוני המכון הגיאולוגי של ארה”ב, מזרח הים התיכון מכיל יותר מ-3.45 טריליון מטרים מעוקבים של גז בר הפקה.

כמויות אלו הפכו את האזור לזירה פתוחה לסכסוכים בין חברות גדולות למדינות המתחרות על השפעה, במיוחד עם כניסתן של שחקניות חדשות כמו קפריסין וסוריה, והתפקיד הגובר של אלג’יריה וקטאר.

המלחמה באוקראינה ושיבוש צינורות הגז הרוסיים הניעו את אירופה לחפש חלופות מהירות. למרות שמאגרי הגז במזרח הים התיכון לא יפצו במלואם על המחסור הרוסי (שעבר את 150 מיליארד מטרים מעוקבים בשנה), הם מייצגים נכס אסטרטגי להפחתת התלות במוסקבה ולגיוון מקורות האנרגיה.

אל-עמרי סבור שגז ישראלי מעולם לא היה שיקול אירופי בתהליך החלפת הגז הרוסי. במקום זאת, אירופה מסתמכת במידה רבה על גז מאזרבייג’ן, קטאר או טורקיה, וטורקיה יכולה למלא תפקיד מפתח.

מספר שדות גז התגלו בקפריסין, כמו אפרודיטה, קלופסו וגלאוקוס, אך ייצואם דורש תשתית.

לדברי סלמה, המסלול הקצר והסביר ביותר הוא בניית צינור קצר, שאורכו לא יעלה על 90 קילומטרים, שיחבר את קפריסין וטורקיה, ומשם לרשת הגז האירופית. עם זאת, אפשרות זו נתקלת במכשול פוליטי, שכן אנקרה אינה מכירה ברפובליקה של קפריסין.

לכן, קפריסין פונה לחלופות יקרות יותר, כפי שהסביר סלמה לרשת אלחורה, כמו פרויקט EastMed, המחבר את ישראל, קפריסין ויוון באמצעות צינור באורך 1,900 קילומטרים בעלות של יותר משישה מיליארד יורו. “קפריסין וישראל אינן יכולות לספק לה גז, וגז מאגן הים התיכון המזרחי הוא מקור חשוב יותר ויותר עבור אירופה לאור הירידה ביבוא הגז הרוסי שלה, אך הוא אינו יכול להחליף אותו במלואו.”

בשנת 2023, גז רוסי היווה פחות מ-15% מסך היבוא של האיחוד האירופי, ירידה מיותר מ-40% בשנת 2021. יבוא גז מאגן הים התיכון המזרחי, כולל ישראל, קפריסין ומצרים, באמצעות צינורות ופרויקטים של גז טבעי נוזלי (LNG), תרם משמעותית לגיוון, אך הוא ייצג רק חלק מוגבל מסך הביקוש האירופי, בהשוואה לחלקן של מדינות צפון אפריקה, שהיווה כ-14.1%.

המומחה המצרי רמדאן אבו אל-אלה מאשר לרשת אל-חורה כי הגז שהתגלה באזור זה מהווה הזדמנות משמעותית. האזור משתרע על פני כ-380,000 קמ”ר וכולל את המים הכלכליים של מספר מדינות, ביניהן קפריסין, לבנון, סוריה, ישראל, פלסטין ומצרים. כל המדינות הללו יכולות להפיק תועלת ממשאבי הגז של האזור. הוא מוסיף כי ברגע שהשקט יחזור לאזור, חברות בינלאומיות יחזרו לחפש ללא סיכון, מה שיגדיל את היקף התגליות וכתוצאה מכך יגדיל את כמויות הגז הזמינות.

מקהיר לתל אביב, מאנקרה לבריסל, עסקת הגז בין מצרים לישראל חרגה מהסכם כלכלי גרידא, והפכה אותה לברית אזורית המונעת על ידי צרכי אנרגיה, ובעלת פוטנציאל לשנות את מאזן הכוחות באזור. האם הגז יהפוך לגשר ליציבות ושיתוף פעולה, או לניצוץ לסכסוכים חדשים במזרח הים התיכון?

קרדיט: אלחורה   קרדיט לתמונות: אלחורה-AI