כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ ה’ אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ: קצרצר לפרשת השבוע – אמר ר’ יונתן – “הפותח שער לדופקי בתשובה”

בס”ד
קצרצר לפרשת כי תצא – אמר ר’ יונתן – “הפותח שער לדופקי בתשובה”

בקטע קצר בפרשתנו מתואר דין המלקות. בסיומו מופיעה אזהרה מעניינת, שאסור להכות את העבריין יותר ממה שנתחייב, וההנמקה היא – מניעת מצב של “ונקלה אחיך לעיניך”. בעיני הקורא הפשוט הדבר יכול להיתפס כפרט שולי, אך חז”ל ראו כאן עקרון יסוד. הם הצביעו על השינוי בתיאורו של העבריין: תחילה הוא מוגדר “הרשע”, אך לאחר קבלת העונש הוא מוגדר כ”אחיך”, והתורה מזהירה על כבודו.

מכאן צומחת תקנה מיוחדת של חז”ל, תקנת השבים, שנועדה להקל את חזרתו של העבריין לחיים הנורמטיביים. דוגמה מפורסמת: עבריין גזל קורה, והשתמש בה לבניית ביתו. כדי להשיב את הגזלה הוא בעצם יצטרך להרוס את ביתו. במקרה כזה קבעו חכמים, שהוא ייתן פיצוי כספי לנגזל, אבל אין הוא חייב להרוס את ביתו כדי להשיב לו את הקורה המקורית. מדובר כמובן בגזלן שביוזמתו החליט לתקן את העוול. הרב זקס קובע שתקנה זו של החכמים היא חידוש, “אולם הם לא היו עושים זאת אלמלא הרגישו שזוהי רוח התורה”. בכך התורה רוצה לעזור לעבריין לבנות מחדש את עתידו, וזאת לאחר שריצה את עונשו וחזר בו.

כבוד האדם הוא ערך חשוב ביהדות. ניתן להצביע על דוגמה נוספת הקשורה דווקא בכבוד העבריין, ואף עבריין צמרת… בשל חומרת חטאו הוא הוצא להורג ונתלה, ובכל זאת אומרת התורה, שאין להלין את נבלתו, “כי קללת א-להים תלוי”. ועל כך אמר ר’ מאיר, שהעוברים ושבים הרואים את התלוי אומרים: “דומה שהמלך צלוב”. גם העבריין הזה מוגדר כנברא בצלם א-לוהים, ויש להקפיד על כבודו אף בעת ענישתו.

(ראו: הרב י’ זקס, שיג ושיח, ב, עמ’ 337-334; לעיון נוסף, ובו עמדה מאוזנת יותר: הרב פרופ’ נ’ רקובר, גדול כבוד הבריות: כבוד האדם כערך-על, בפרט עמ’ 40-33, 127-125.) בברכת שבת שלום ובשורות טובות, 

כִּֽי־תֵצֵ֥א לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־אֹיְבֶ֑יךָ וּנְתָנ֞וֹ ה’ אֱלֹהֶ֛יךָ בְּיָדֶ֖ךָ:

קרדיט: פרופסור (אמריטוס) עמוס פריש – לשעבר ראש החוג לתנ”ך – אוניברסיטת בר אילן   קרדיט לתמונה: דובר צה”ל