אירועי קיצון בהיסטוריה הישראלית: “איפה היית כש…..” – דעה

גם השנה כמו בשנים האחרונות אני שקוע בסרטי הגירוש וחורבן גוש קטיף שהתרחש בימים אלו.

כל השנים הטרידה שאלה מסקרנת – לאן נעלמו אותם עשרות אלפי חיילים שביצעו וראו מראות קשים, לעיתים אכזריים של משפחות נקרעות מביתם. הם נחשפו לכאב נורא, לבכי של אימהות וילדים. איפה הם, למה הם לא מדברים, מתראיינים? מצדיקים? מתנצלים? מבקשים סליחה?

צפיתי היום בפרק הגירוש של @kann מהסדרה “איפה היית בהתנתקות” ויתכן ששם טמונה גם התשובה. צה”ל העביר אותם סוג של שטיפת מוח / הנדסת תודעה – מה שקראו אז בשפה המכובסת “הכנה מנטלית”.

בשנתיים האחרונות אני עוקב מקרוב אחרי המחאה, ראשיה, פעולותיה, ובעיקר השפה והשיח שהיא החדירה לחברה הישראלית.

שתים מהדמויות היותר קיצוניות בהתבטאויות שלהם במחאה הם הרמטכ”ל לשעבר דן חלוץ, ורמ”ט פיקוד דרום דאז האלוף גיא צור. שמופיעים בסרט כמפקדים במדים שיישמו “החלטת הממשלה” מול עשרות אלפי מוחים והרגישו שעולמם חרב עליהם. הם הכינו ופיקדו אז על אותם עשרות אלפי חיילים שעברו “הכנה מנטלית”.

אז, בקיץ 2005 היינו תמימים, היום די ברור כי אותה הכנה מנטלית הייתה למעשה ניסוי מדהים ומוצלח של “הנדסת תודעה” וסוג של “שטיפת מוח”. החיילים שממלא מצווים לבצע פקודות – צוידו במנטרות “בנחישות וברגישות”, “אנחנו באים בשם מדינת ישראל לבצע החלטה”, אומנו לאטום את החשיבה העצמאית, זה הצליח. הם פעלו לפי כל המודלים כרובוטים רגשיים. רובם כנראה מדחיקים או לא זוכרים את המראות הקשים. הטראומה התפוגגה והם חזרו לחייהם. מוטיבים דומים אפשר היה למצוא בקרב עשרות אלפי משתתפי המחאות בשנת 2023 שהתפוגגה גם היא מאז.

בחלוף 20 שנה מתברר כי דווקא רבים מהילדים והנוער שחוו את המראות הקשים ואת השבר עוד שנים אחרי, הפכו להיות חזקים ובריאים בנפשם – ורבים מהם היום בחזית עזה לוחמים ובאים חשבון עם העזתים שטבחו בעוטף, אחרי שניצלו לרעה את הטעות של שרון, חלוץ וחבריהם.

וכמו ברגרסיה מנטלית אנחנו שומעים באחרונה דווקא את חלוץ וגיא צור מדברים נגד המדינה וראשיה, כמו אחרוני אותם נערים שבורים, מאותו קיץ 2005.

סביר שזה לא הסוף, וההיסטוריה עוד תכתוב פרקים בשבר של גירוש גוש קטיף שהביא לטבח של העוטף. והלקחים שכולנו צריכים ללמוד מכל אלה.
בנחמת ציון ובבניין הארץ ננוחם.

קרדיט: ערוץ הטלגרם שלמה פילבר      קרדיט לתמונות: מתוך שידורי כאן