כולם רוצים להיות עשירים — אבל כשהם רואים מישהו מצליח, הם מקללים אותו

כולם רוצים להיות עשירים — אבל כשהם רואים מישהו מצליח, הם מקללים אותו.

בישראל, יש תופעה עצובה:
אנחנו חיים במדינה שבה לא יודעים לפרגן.
רק יודעים לקלל, לרמוס, להקטין.

אדם מצליח? הוא בטח גנב.
מישהו נוסע ברכב יוקרתי? “שרלטן”.
יזם שפרץ? “העוקץ הבא”.
וכולם בינתיים רוצים להיות בדיוק כמוהו… אבל שונאים אותו על זה.

אנחנו הפכנו להיות עם שונא.
שונא את השכן, את בעל העסק, את מי שהעז לבלוט.
לא איראן היא האויב הגדול שלנו אלא שנאת החינם שלנו בעצמנו.

מי שקונה ביוקר ומאשים את המדינה,
הוא לא חלק מהפתרון. הוא חלק מהבעיה.

אני כשאני רואה מישהו מצליח אני רוצה להתקרב אליו.
ללמוד ממנו. להבין מה הוא עשה נכון.
אבל יותר מדי אנשים כאן רואים בהצלחה של אחר – איום.

ואולי, במקום לקלל את זה שהצליח –
תשאלו את עצמכם למה אתם עדיין תקועים במקום.
כי אף אחד לא חייב לכם כלום – בטח לא מי שעבד קשה בשביל להגיע לאן שהגיע.

תתחילו באהבת חינם – לא בגלל שזה נשמע יפה,
אלא בגלל שהילדים שלנו גדלים פה.
והם סופגים את כל הרעל שאנחנו פולטים.
הם העתיד. ואנחנו — הקול שהם שומעים כל יום בבית.

קרדיט: ערות הטלגרם סמרט וויו