הגיע הזמן לשינוי: מדוע השיטה הנוכחית בעזה אינה יעילה ואיך צה”ל יכול לנצח באמת מתחת לאדמה? דעה

הלחימה בעזה חשפה בפנינו את אחד האתגרים המורכבים ביותר בלוחמה המודרנית – רשת המנהרות העצומה והמתוחכמת שבנה חמאס. מדובר ברשת של מאות קילומטרים, בעומקים שיכולים להגיע עד ל-70 מטר ואף יותר, הכוללת אלפי פירים, ותוכננה אסטרטגית מתחת למרכזי אוכלוסייה אזרחית כדי לשמש כמגן אנושי.
צה”ל, למרות היותו אחד הצבאות המוכנים ביותר ללוחמה תת-קרקעית עוד לפני המלחמה, עם יחידות ייעודיות כמו יהל”ם, מתמודד עם מציאות שאין לה תקדים. הגישה הנוכחית של השקעה בלתי פוסקת בהריסה נרחבת של תשתיות עיליות כדי להגיע למנהרות היא מתסכלת ולא בת קיימא.

כפי שהמהנדס יהודה כפיר, מומחה ללוחמה תת-קרקעית, מציין, כאשר צבא מתמקד בספירת קילומטרים של מנהרות שנהרסו או מספר פגזים שנורו, זהו סימן שמצבנו אינו טוב.
ההריסה הנרחבת שמתבצעת כיום בעזה פוגעת קשות בתשתיות ובמבנים, והיא גישה ללא תכלית המסכנת לשווא את הכוחות ושאף צבא אחר בעולם לא היה מקבל עבורה מנדט.

המציאות הקשה היא שככל הנראה אין מספיק חומרי נפץ או מספיק זמן כדי להשמיד את כלל המנהרות ברצועה, ופעולה כזו עשויה לארוך שנים. צה”ל נאלץ להתמקד כיום רק בהשמדת המנהרות בעלות הערך הצבאי הגבוה ביותר לחמאס.
יתר על כן, היכולת שלנו להעריך את מצב האויב מתחת לאדמה מוגבלת ביותר, וחמאס, כפי שהוכח היסטורית, יכול לשרוד במנהרות למשך תקופות ממושכות. חמאס גם שיכלל את יכולותיו הטכנולוגיות, רשת התקשורת החוטית שלהם מתחת לאדמה חסינה מפני מודיעין, מה שמגביל את ההבנה שלנו לגבי מיקומי הכוחות שלהם, מצבם ומהלכיהם הבאים.

הגיע הזמן לפרדיגמת לחימה חדשה – “שליטה ללא חיכוך”:

במקום להמשיך בשיטה הלא יעילה הנוכחית, צה”ל צריך לאמץ גישה שתאפשר שליטה במרחב תוך צמצום החיכוך עם האוכלוסייה האזרחית וגורמי הטרור המסתתרים בקרבה. המודל של “שליטה רב-מפלסית”, כפי שהוצע על ידי יהודה כפיר, יאפשר לצה”ל:
• בניית מערך מנהרות ומובלים מוגנים: צה”ל צריך לבנות מערכת מנהרות ומובלים מוגנים משלו, שתקשר בין נקודות שליטה מבוצרות. תנועה של כוחות ואספקה תתבצע בבטחה במעברים תת-קרקעיים או עיליים מוגנים, ותמנע חשיפה מיותרת של חיילים ברחובות. טכנולוגיות אזרחיות קיימות, כמו מכונות קדיחת מנהרות (TBM) וכלים רובוטיים הנשלטים מרחוק בשיטת המיקרו טאנלין והקידוח האופקי, ניתנות להתאמה לבניית מערכים צבאיים אלה במהירות.
• השמשת וניצול רשת המנהרות של חמאס: כפי שהוכיחה אוגדת הצנחנים 98 תחת פיקודו של תא”ל דן גולדפוס, יש ללמוד כיצד לנצל את רשת המנהרות של האויב עצמו לטובתנו. גישה זו, שהפכה מנהרות ממכשולים למסדרונות תמרון עבור התוקף, מאפשרת תמרון סימולטני על פני השטח ומתחתיו, והיא ייחודית בצבאות מודרניים. במקום להרוס ללא תוחלת, צה”ל צריך להשמיש את המערך התת-קרקעי של חמאס ולפעול דרכו כנגד האויב.
• פיתוח מודיעין תת-קרקעי עמוק: כפי שכפיר מדגיש, חיוני לפתח יכולות חישה ומודיעין עמוק למרחב התת-קרקעי. ניתן לעשות זאת על ידי חפירה מצדנו לתוך המנהרות של חמאס והחדרת כלים חכמים כמו חיישנים, מיקרופונים ורובוטים שיספקו לנו מידע בזמן אמת על מיקום האויב ומצבו.
• שימוש ב”טורפדו תת-קרקעי”: פיתוחים כמו “טורפדו תת-קרקעי” – טילים הנעים מתחת לקרקע עם ראש מקדח ומטען נפץ – יכולים לשמש לתקיפת מנהרות האויב מבפנים, גישה שונה לחלוטין מההריסה הגורפת כיום.

רק על ידי אימוץ גישה מהפכנית זו, שתשלב בניית מערכים מוגנים משלנו עם ניצול המערך הקיים של האויב ומודיעין תת-קרקעי מתקדם, נוכל להשיג שליטה אפקטיבית במרחב התת-קרקעי ולהביא לניצחון אמיתי במלחמה תוך צמצום דרמטי בפגיעה בכוחותינו ובמשאבים. השינוי הזה יציל חיים יכריע את החמאס לשנים ארוכות וימנע מישראל להיתפס לכבלי התעמולה והביקורת הבינלאומית.
במקום לספוג עוד ועוד אבדות כואבות בנפש ובגוף ולרכוש עוד ועוד מטוסים וטנקים, במקום להרוס ערים שלמות על ידי מאות כלים הנדסים אזרחיים המסכנים את הכוחות,
במקום לעשות את אותו הדבר, קצת יותר טוב, שוב עוד פעם ועוד פעם ולצפות לתוצאות שונות, אנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש, לבחון את הנחות היסוד שלנו בכל החזיתות.
להשקיע ולפתח יכולות התקפיות כמו גם יכולות איסוף מודיעיני בתוך הקרקע ולהיות סוף סוף צבא עם מרכיב יבשה מודרני ואמיתי המסוגל לאתגרי העתיד.
הגיע הזמן לעבור ממלחמת התשה עילית למלחמת תמרון תת-קרקעית חכמה ויעילה.

קרדיט: המהנדס יהודה כפיר, מומחה ללוחמה תת-קרקעית     קרדיט לתמונות: דובר צה”ל