עזה – עידן הנכבה או למה עזה לא תשוקם לעולם! דעה

בתחילת חודש יוני לפני מלחמת “עם כלביא” כתבתי שהסיוט הכי גדול של העולם הערבי שאיראן תישאר בלי גרעין ואיום אפקטיבי על ישראל – אך תשרוד ותישאר איום על העולם הסוני + קטאר חלשה יותר מול סעודיה. כתוצאה מכך, יהיה דיבור על נורמליזציה, כשלעולם הערבי אין כוחות להגן על עזה עוד והוא חייב להתכונן למאבקו מול איראן וכינון יחסים עם ישראל. (פוסט המלא)

מאז תחילת 2024 כתבתי שוב ושוב: עזה לא תחזור להיות מרחב בטוח לעזתים. הצהרת טראמפ רק חיזקה את הכיוון. מאז תחילת המלחמה יצאו מעל 100,000 עזתים – נתון עצום ביחס לקושי היציאה. וזרם זה יימשך בעתיד, כשהמעברים יפתחו. לחצו כאן להרחבה.

בגדול? שיקום עזה זו תיאוריה בלבד. ונצואלה, צפון קוריאה, שכונות מצוקה בערים ומדינות עשירות, סיוע או”ם – “שיקום” הוא הליך קשה וכמעט בלתי יישים. כך גם בעזה. שיקום הוא הליך לוגיסטי-מדיני-פוליטי. “בכירים” פשוט אוהבים לשפוך כסף ולקוות לטוב.

4 עקרונות:
1) בלי קשרי מסחר עם ישראל – אין לוגיסטיקה לשיקום. המזח של ביידן טבע, הסיוע החיצוני אפור.
2) חמאס לא ייעלם מרצונו. מדובר במנגנון של אלפי לוחמים ומאות אלפי מקורבים. חיסול חמאס הוא למעשה חיסול עזה הפוליטית ומעטים המקרים ששלטון אמר “הולכים הביתה”.
3) אין אחדות אפשרית בין חמאס לאש”ף – חמאס פשוט יבלע את הרשות. (אותה סיבה למה דרום קוריאה לא רוצה אחדות עם הצפון)
4) מדינות ערב לא יקחו אחריות כי אין להן כסף וכוח מדיני כמו שמדמיינים במיוחד אחרי המלחמה מול איראן. ()עכשיו ההצעה המצרית שכולם התלהבו ממנה נפלה, כי ההצעה המצרית הייתה בגיבוי פיננסי קטארי. וכעת קטאר איבדה את איראן וצריכה להתכונן לעימות מול סעודיה.

בואו נדבר מעשית: רפיח, לפי כל התקשורת וצילומי הלווין – נמחקה. ברפיח היו בין 200 ל-300 אלף תושבים. עזה כולה היא 1.5 מיליון איש בערך. חורבן רפיח לבד, שווה ערך לאחוז דו ספרתי מתושבי הרצועה שאין להם לאן לחזור. לא סתם משטר ביידן והעולם התחננו שישראל לא תכנס. תראו צילומי לווינים. פשוט אין לאן לחזור.

וישראל? הרג המוני מעורר תגובת-נגד בינלאומית. לעומת זאת, הריסת מבנים ודחיקת תושבים כפי שקורה בפועל – נמשכים בשקט יחסי. המדיניות של ישראל היא יעילה: לעזתים לא יהיה לאן לחזור, כעובדה בשטח.

וכן – הפסקת האש (אם תהיה) היא גרועה לנו תודעתית. לאומית. פנימית. אני לא מתכוון לייפות זאת. בכך שישראל עלתה לרגל לעולם ואמרה “החטופים החטופים החטופים”. בעידן של מלחמת מעצמות – ישראל הפכה את החטופים למנוף דיפלומטי של חמאס. דעתי האישית ידועה: אי אפשר לנהל מדינה עם רגשות וכל ראייה של פעולה כ-“אסון” או “שמחה” על ספקטרום קיצוני סופה כישלון. כל תהליך דורש עקביות, התמדה והפעלת אסטרטגיה.

ישראל תנצל את הימים הקרובים להתחמשות מסיבית מחדש, לקדם הסכמי נורמליזציה שיתנו שקט מדיני, לחסל את פרויקט חיזבאללה, לאכוף סדר במזרח התיכון – ולהשלים את העבודה לצד הזינוק הכלכלי-טכנולוגי שהיא חווה בימים אלו.

אנחנו במלחמה. וזה קשה. לא כיף לשמוע את המילים “הפסקת אש”. אך רגשות, קשים וצודקים ככל שיהיו – חסרי ערך אם הם לא מתורגמים לעולם המעשי. לכן האמונה היהודית לא מאמינה “שאלוהים הוא כספומט ניסים”, אלא המצוות הם שיטת עבודה, יום יומית, לחיים טובים יותר.

אנחנו צריכים להיות עם המון סבלנות ואמונה. ישראל בשנת 1967 הסתערה על שטחים והובילה ניצחון צבאי, אך לא שינתה את המזרח התיכון. כעת ישראל משנה את המזרח התיכון. זה לא דשדוש, זאת הפעלת חשיבה: חיסול “המדינה הפלסטינית”, חיסול רצועת עזה, שאחריה ערביי יו”ש יהיו רצף כפרים שלא יכולים להקים שלטון מרכזי לאחר סיפוחים מדויקים.

התפקיד של הדור שלנו – יהיה להפוך את ישראל לכלכלה 5-10 בעולם, לראות “עוצמה” כמכלול אמוני, כלכלי, תעשייתי וצבאי שלם. כדי שהדורות הבאים, לא יצטרכו לא את נשיא ארה”ב ולא את האיחוד האירופאי. יש לנו אויבים עתידיים, נצטרך לטפל בהם. ובעזרת השם, עם אמונה ועקביות, נצליח.

ובהקשר העזתי – מעשים יותר חשובים מהצהרות. ישראל הורסת את עזה, מתעצמת מדינית, כלכלית, צבאית ומדינית – ומחריבה שכונות וערים ויוצרת מציאות שלעזתים אין לאן לחזור ואין יכולת להשתקם. וזה הערך העליון במלחמה.

קרדיט: ערוץ הטלגרם טופז רם     קרדיט לתמונות: