מה קורה בין טראמפ לפוטין?

מאמציו של טראמפ לספק את הבטחת הבחירות שלו ולסיים את מלחמת אוקראינה אינם נוחלים הצלחה.

תחילה הרוסים הפגינו דריכות וזהירות במגעים הראשונים. ואז זלנסקי בטיפשות מדינית ומנהיגותית, ולא הראשונה בכהונתו, שיחק לידיהם בהתבטאויות מיותרות: הרס את ביקורו בבית הלבן וקומם עליו את הבית הלבן עד לכדי עצירת כלל הסיוע האמריקני לאוקראינה – מה שהחיש את תבוסת צבא אוקראינה במחוז קורסק והביא לאובדן קלף מיקוח חשוב זה שהיה לאוקראינים.

לאחר שזלנסקי השכיל סוף סוף לפלטר את התבטאויותיו, הכדור עבר לרוסים ואז טראמפ גילה להפתעתו, כי פני פוטין להמשך מלחמה.

לאחר הארוע עם זלנסקי בבית הלבן והצלחות הרוסים בזירת הקרבות בקורסק, נראה כי השתן עלה לקודקוד צמרת הקרמלין: אפוריה שאינה מובססת בשטח גורמת לפוטין להאמין, כי ביכולתו להביס צבאית את האוקראינים, להדיח את זלנסקי, להקים באוקראינה שלטון זמני של האו”ם עד הבחירות ולקבל לשליטתו גם איזורים עליהם צבאו הכושל טרם השתלט בפועל.

טראמפ החל להבין כי הבעיה בפוטין והחל לבטא את תסכולו מכך גם בגלוי תוך שליפה מחודשת של קלף האיומים כלפי רוסיה.

בנתיים גם זלנסקי ממשיך להרגיז את טראמפ בסירובו (הדי צודק יש לציין) לאפשר השתלטות אמריקנית חסרת רסן על משאבי אוקראינה וטראמפ מוצא עצמו מתוסכל משני הצדדים.
עקב מצבה העגום של רוסיה בפועל, כלכלית וצבאית, יש להניח, כי הקרמלין יגלה גמישות מחשבתית בהתאם לישום האיומים האמריקנים בפועל. אך לטראמפ יש בעיה דווקא בעיתוי זה: טראמפ ממקד עתה את הלחץ הן על תימן והן על איראן והיה מעדיף את הרוסים מדינית לצידו (או לא נגדו) בהמשך קידום מהלכיו למול איראן, ודאי בהדרדרות לאופציה צבאית (שתעורר התנגדות הן בסין והן בהודו עקב ממשקיהן עם איראן בתחום האנרגיה בפרט).

על כן, העיתוי להתנגש עם הרוסים כעת דווקא, אפשרי אך בעייתי.

הפתרון בשלב זה: לחזק את צבא אוקראינה על מנת לנסות ולהנחית את פוטין למציאות בה יבין שהרצוי אינו המצוי, זאת בתנאי, שזלנסקי “כהרגלו” לא ישוב ויבצע טעויות שיקוממו עליו את הבית הלבן ויזיקו אסטרטגית לאוקראינה בעיתוי רגיש זה.

קרדיט: ערוץ הטלגרם אנליזה ניוז    קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות