הסנקציות של וושינגטון חושפות את הטקטיקה של חיזבאללה למימון פעילותו. חלק ב’

גם האנליסט הפוליטי אליאס אל-זוגבי אישר לרשת “אלחורה” כי “לאחר הלחץ הפיננסי, במיוחד מארה”ב, על חיזבאללה על ידי הרחבת היקף הסנקציות, הוא נאלץ להשתמש בשיטות חדשות על ידי העסקת נשים, שבדרך כלל פחות עוקבים אחריהן, במיוחד מאז שהקצאת גברים להובלת כספים דרך שדה התעופה של ביירות נעצרו.

הגבלות קפדניות… ותרגילים פיננסיים

לפי משרד האוצר האמריקני, הסנקציות החדשות מקפיאות אתל כל הנכסים והאינטרסים הקשורים ליחידים ברשימה השחורה, כמו גם כל ישות שהם מחזיקים, במישרין או בעקיפין ב-50% או יותר, בין אם לבד או בשותפות עם אנשים אחרים שהוטלו עליהם סנקציות. הגבלות אלו כוללות את כל הנכסים הנמצאים בארצות הברית או ברשותם או בשליטתם של אנשים בארה”ב.

תקנות OFAC אוסרות כל עסקאות של אנשים אזרחי ארה”ב או פועלים מחוץ לארה”ב המערבות רכוש או אינטרסים ברכוש של יחידים או ישויות שהוטלו עליה סנקציות, אלא אם העסקה כפופה לרישיון כללי או ספציפי שהונפק על ידי המשרד או פטורה אחרת על פי חוק.

המשרד הזהיר כי כל הפרה של הסנקציות של ארה”ב עלולה לגרום לעונשים אזרחיים או פליליים נגד אנשים או חברות, בין אם ארה”ב ובין אם זרות. OFAC עשויה גם להטיל קנסות על בסיס אי קיום אחריות קפדנית.

במקביל, משרד החוץ האמריקני הודיע ​​על פרס של עד 10 מיליון דולר במסגרת תוכנית התגמולים לצדק עבור מידע שיוביל לשיבוש הרשתות הפיננסיות של חיזבאללה.

הסנקציות האמריקניות המתגברות על מימון חיזבאללה הניבו עד כה תוצאות ברורות, כפי שטוען אל-זגבי. זה בא לידי ביטוי בהפחתת המענקים שהחלה להעניק לעקורים עם דיור זמני או  למטרות שיפוצים קלים. זה בא לידי ביטוי גם בצמצום הבטחותיה לבוחריה בנוגע לשיקום, תוך הטלת אחריות זו על המדינה. המחסור הזה במימון החליש את השפעתה בתוך קהילתה”.

בשיר טוען גם כי “למשאבים הכספיים הפוחתים של חיזבאללה הייתה השפעה ישירה על הבסיס העממי שלה, כשהמחאות החלו לצוץ בדרום על כישלון התושבים לקבל פיצויים על נכסיהם שנפגעו במלחמה. בתי המשפט ראו גם תביעות שהוגשו נגד חיזבאללה, המעידות על שינוי ברגשות הציבור ועל תעוזה גוברת לאתגר אותה”.

לאור המשבר הכלכלי הפוקד את איראן, מקור המימון העיקרי של חיזבאללה, בשיר טוען כי “לא סביר שטהרן תציב את האינטרסים של חיזבאללה מעל סדרי העדיפויות הפנימיים שלה, ותחמיר את המשבר הפיננסי שלה”.

האם המדינה זזה?

מי שנפגעו יותר מכל מהסנקציות והמעקב אחר מקורות המימון של חיזבאללה, כפי שרואה זאת אל-זגבי, הם “חברות פיננסיות, בעליהן והאנשים הפעילים בהן, מה שיוביל לפשיטת רגל שלהן בטווח הבינוני. מצב זה כולל כמה בנקים שנותרו מעורבים בכיסוי מימון הפעילות הצבאית, הביטחונית והחברתית של חיזבאללה”.

אל-זגבי טוען כי על המדינה הלבנונית “לעסוק בצורה רחבה יותר במאמצים לייבוש הערוצים הפיננסיים של חיזבאללה, כחלק מהדרישות של פירוק הארגון מנשקו כתנאי להפסקת הפעולות הצבאיות הישראליות, מצד אחד, והתחלת שיקום, מצד שני. היא חייבת גם לאפשר רפורמות נחוצות, כי העדיפות של לבנון היא לטפל ולפתור נושאים נוספים, כמו ארגון מחדש של הגבולות בדרום וביסוס יציבות”.

אל-זגבי מציין כי חיזבאללה “מוצא את עצמו נאלץ לשנות את תוכניות המימון שלו לאחר שהתמעטו הכספים העודפים מהברחת קפטגון ומזומן מאיראן. הוא אולי התחיל להסתמך על מימון של גולים ובעלי הון מבני הקהילה השיעית, אבל הוא מבין שהמקור הזה הוא קצר טווח בשל השחיקה הנובעת מההגבלות על הסיוע והתנועה שלו”.

בלחצים אלה, בשיר סבור שחיזבאללה עשויה להיאלץ לשקול מחדש את מדיניותה הפיננסית, אך הוא שולל חזרה על ניסוי “הלוואה טובה” במתכונתה הקודמת, “במיוחד לאחר המכות שספגה, כאשר ישראל תקפה מרכזים הפיננסיים שלה, מה שמעיד על יכולתה לעקוב אחר נכסיה היקרים של החיזבאללה”.

בשיר מוסיף כי חיזבאללה מנסה להסתגל למגבלות המתגברות “באמצעות ניצול מוסדות המדינה הלבנונית כמקור מימון חלופי. השפעתה בתוך הממשלות הרשמיות, גורמת להעסקת תומכיה תוך גביית תרומות מהם. 

מול האתגרים הללו שואל בשיר: “האם ממשלת לבנון תצליח לטהר את מוסדותיה ולמנוע את ניצולם ככלי למימון חיזבאללה? או שהלבנונים ימצאו עצמם, בעקיפין, תורמים למימון השפעתה הגוברת?”