הדור שלנו, דור הניצחון – צמח לחרפה. דעה
זה היה יום מורכב. יום שהחל בנסיגה הישראלית מסיני והשלום המופקר. יום שהחל עם שירי השלום בטקסים, יום שהחל כשהגנרלים שכחו את דוד בן גוריון ואת דוד מלכנו.
הדור שלנו, דור הניצחון – צמח לחרפה של ארץ נהדרת, חרפה של אקדמיות, חרפה של מורים, חרפה של מפקדים.
דור המדבר קיבל ארץ מסיני עד ליריחו – והשאיר לנו ישראל מעוטף עזה עד לעוטף ירושלים והשומרון. מדינת העוטף. דור המדבר קיבל מדור תש”ח ארץ על מגש של כסף, לא העריך אותה והיה כפוי טובה במרירות וציניות.
ימי הצנע נגמרו, העושר הגיע – אך הפכנו לעניים רוחנית. הארוחות השבת והחגים הפכו לסמל סטטוס, אך כל כך הרבה ריקנות על השולחן. טסנו הרבה לחו”ל, שכחנו לטייל בארץ. רצינו שמות לועזיים ודרכונים זרים – והעולם “הנאור” ביזה אותנו. אמרו לנו “כשתגדל לא תהיה צבא” באמירה גלותית של התמכרות לשקט – והורישו מלחמה.
מדברים איתנו על “שוויון בנטל” – אך הורישו לנו טרליון שקל חובות פנסיות תקציביות. החייל הוא עני והגנרל עם פנסיה תקציבית. היזם הוא עני והפקיד עם קביעות. אל תמכרו לנו חברתי, ממלכתי, שוויוני. אלו מילים מתות של תרבות כפייתית משעבדת שאומרת לציבור “עושר הוא רע”, אבל שומרת את העושר והנכסים לעצמה. מילים מתות של חברה גלותית שמפחדת שהיהודי המתקדם יקח ויקבל אחריות וחירות על חייו.
ואני אופטימי. להבדיל מהתוצר התרבותי הכושל של הדור הקודם שהוליד רק פופוליזם, הדור שלנו כאן כדי לבנות. לא “כאן ועכשיו”. אלא רחוק. לא סתם בתנ”ך לא היה פלג שכן נכנס לארץ וכזה שלא: כל המיינסטרים, היה דור מדבר. למרות שאפילו היה את משה רבנו עליו השלום. מדובר בדור מדבר עם דפוסים הרסניים: ציניות, צרות עין, טהרנות, רוע וחמדנות – בלי חשיבה על הדורות הבאים. כאן ועכשיו.
מישהו כאן יכול בכנות לראות את האולפנים, האושיות, השפה הנמוכה והירודה, הציניות והמרירות, חוסר הבמה לצעירים, הזלזול לצעירים ולהגיד: “אני גאה במיינסטרים?” הבעיה היא לא בפוליטיקה. הבעיה היא בחברה שאיבדה את האצילות, היוזמה, החדשנות, האדיבות ואמונה.
הדור שלנו לא פותח אוהל ברוטשילד ובוכה למדינה שתביא לו דירה – הוא רוצה ללמוד איך עושים כסף ויזמות. הדור שלנו לא מסתכל על מבחני בגרויות ותארים של האצולה, הוא מסתכל על בנייה ופיתוח. הדור שלנו בז לרעיון הקביעות ורוצה לצמוח. הדור שלנו, הוא לא דור המדבר. הוא דור הניצחון.
ואני מבטיח, לא משנה מה יקרה: טובי המוחות של דור הניצחון חושבים רחוק. ויש לנו מסע כואב ומרגש, קשה ונשגב, חסר יציבות אך עם המון אמונה: אנחנו רוצים שישראל תהיה אימפריה. אנחנו רוצים שישראל תהיה גדולה יותר. אנחנו רוצים להיות טובים בהכל. לא משנה אם זה לבנות סופר תעשיות לבניית צבא אימתני, או חינוך מוטה בינה מלאכותית במקום “מבחן בגרות”. אנחנו נהיה טובים יותר בהכל.
אנחנו נשב על חופי עזה, עם טקילה על החוף במחיר הוגן. וגם כשהרגע הזה יבוא, לא ניתן לרפש השקט שדור המדבר התמכר אליו להפוך אותנו לחסרי ביטחון. אנחנו נמשיך לנצח, אנחנו נמשיך לכבוש, אנחנו לא נעצור עד שהעם היהודי המכובד ישלוט במזרח התיכון, בכל המרחב שבין אסיה לאירופה.
זה לא יקרה היום או מחר. שנים אחרי השואה הקמנו מדינה. 2 עשורים אחר כך יצאנו למסע כיבושים. מלחמת המכבים ערכה למעלה מעשור. אנחנו רק בהתחלת הדרך. אנחנו רק בתחילת ההיסטוריה העתיקה-חדשה שלנו.
ואני מבטיח: הדור שלנו יבנה ישראל גדולה יותר.
קרדיט: טופז ראם קרדיט לתמונות: ערוץ הטלגרם היוצרים AI