קטנה על פנמה

אלפרד תייר מהאן (1914-1840), אדמירל בצי האמריקני והוגה צבאי, עיצב את החשיבה האסטרטגית האמריקנית. בספרו המשפיע “השפעת הכוח הימי על ההיסטוריה” (1890), פיתח מהאן תיאוריה מקיפה על הקשר בין עוצמה ימית לבין מעמד של מעצמה עולמית. הוא טען שמדינות השולטות בנתיבי הסחר הימיים ומחזיקות בצי חזק יהפכו למעצמות דומיננטיות, והביא כדוגמה את בריטניה של המאה ה-19.

בספרו, מהאן ניסח את התוכנית האסטרטגית לתעלת פנמה וההצדקה לחפירתה, כשזיהה שלושה יתרונות מרכזיים שיעניקו לארצות הברית עליונות אסטרטגית.

היתרון הראשון היה חיבור החופים האמריקניים. עד לחפירת הפנמה, תנועה בין החופים של ארה״ב דרשה שבועות של מסע ימי. אפקטיבית, צי באוקיינוס האטלנטי היה מנותק מזה בשקט. התעלה קיצרה את המרחק בין החופים ב-13,000 ק”מ וחסכה עד חמישה חודשי הפלגה.

יתרון זה הוכיח את עצמו במלחמת העולם השנייה, כאשר הצי האמריקני נדרש לגמישות מבצעית בין שתי זירות. במהירות היה יכול להזיז כוחות בין הזירה האטלנטית והפסיפית, בהתאם לצרכי המלחמה.

היתרון השני היה קיצור זמן השיט למזרח אסיה. ספינת סחר חסכה 32 ימי הפלגה בין ניו יורק ליוקוהמה. המשמעות הייתה יתרון תחרותי משמעותי לסוחרים אמריקנים בשווקי אסיה.

היתרון השלישי והמתוחכם ביותר היה משיכת הסחר האירופי למסלול שבשליטה אמריקנית. מהאן ראה את הסחר האירופי מגיע אל סף דלתה של ארה״ב והרחק מאירופה.

הסחר אכן זז, אך לא כולו. בעוד שהתעלה אכן משכה סחר מסוים, תעלת סואץ נותרה הנתיב המועדף לסחר אירופה-אסיה בשל המרחק הקצר יותר: תעלת סואץ חסכה מעקף של כ-7,000 ק”מ סביב אפריקה.

עם זאת, עצם קיומה של תעלת פנמה כאלטרנטיבה העניק לארה”ב מנוף השפעה.

במבט לאחור, הניתוח של מהאן היה מדויק להפליא. הוא הבין שעוצמה תלויה בראש ובראשונה במיקום של מדינה, בשלטים עליהם היא שולטת. תעלת פנמה מימשה את הפוטנציאל של ארה״ב כמדינה לחוף שני אוקיינוסים, והפכה את הים הקריבי מים משני, לנתיב סחר משמעותי.

קרדיט: ערוץ הטלגרם המשחק הגדול    קרדיט לתמונות:  ויקיפדיה