טיל מיירט חץ 3: היתרונות חשובים אך למערכת הזו יש גם חסרונות גדולים.

רקע כללי
היום לפנות בוקר שוב יורט טיל בליסטי ששוגר ע”י מליציית החות’ים, הטיל שוגר ממרחק של כ 2000 ק”מ מתימן.

האחראית ליירוט היא סוללת טילי חץ באחריות חיל האוויר, המיירט הוא טיל מסוג חץ 3.

הסוללה והטילים הם תוצאת פיתוח וייצור של התעשייה האווירית ושות’.

קרדיט: משרד הביטחון – מפא”ת

 

היתרונות

טילי החץ 3, להערכתי, הם היום הטילים המיירטים טילים הבליסטיים, המשוכללים ביותר בעולם.

הוכח, הטיל הזה מיירט בשיעור הצלחה טוב את הטילים התוקפים המסוכנים ביותר. היירוט של הטילים הבליסטיים הכבדים וארוכי הטווח מתבצע כולו בחלל.

היירוטים מתבצעים בחלל בגובה רב מעל האטמוספרה, היירוטים מתבצעים במרחק ובגובה של מאות ק”מ מהיעד אותו נועדו להחריב.

כך מרבית היירוטים מתבצעים הרחק מגבולות מדינת ישראל.

כך מוקטן משמעותית האיום הגדול ביותר של איראן וארגוני הטרור שהקימה במזרח התיכון.

כך המערכת של סוללת החץ מרחיקה את הסכנה ממרכזי האוכלוסיה הגדולים של מדינת ישראל ומהמתקנים החיוניים וסימלי הלאום.

 

החסרונות

1,הכלכליים

א, טילי החץ 3 יקרים מאוד לרכש, לתחזוקה והפעלה, עלות שמוערכת במליוני דולר למיירט אחד ולעיתים קרובות נדרשים 2 מיירטים כדי להגדיל את שיעור ההצלחה ביירוט.

ב, סוללת החץ יקרות מאוד לרכש, אחזקה, הפעלה ולהפעלתם נדרש מערך הדרכה רציני להכשרת הלוחמים.

להערכתי העלות הנוספת כאן היא של מאות מליוני דולר עבור סוללה אחת בלבד.

העול הזה כבד מאוד וברור שהוא מגביל את מס’ הטילים המיירטים והסוללות.

עלויות בגודל כזה מחייבות ניהול כלכלת יירוטים וכתושבים וכמדינה מומלץ לא להיות שם.

קרדיט: ויקיפדיה

 

2, החסרונות המבצעיים והלוגיסטיים

א, טילי החץ 3 מסוגלים ליירט טילים רק בחלל.

המסקנה:

טילי החץ 3 לא מסוגלים ליירט טילים שטסים בגובה נמוך יותר באטמוספרה, גם לא טילים בליסטיים שהם לא הצליחו ליירט בחלל בנסיונות היירוט הראשונים (ראה מקרים כ שכונת רמת אפעל בר”ג, יפו).

לא מיירטים טילים בליסטיים שטסים מתחת לגובה החלל.

לא מיירטים טילי שיוט מכל הסוגים.

לא מיירטים מטוסים וכטב”מים מכל הסוגים.

לכן הטיל המיירט הזה מוגבל מאוד והוא מחייב את מערכת הבטחון לרכוש גם מערכות וטילי יירוט רבים ומסוגים שונים.

העול הכלכלי והלוגיסטי שנגזר מהמצב הזו בו חיל האוויר וההגנ”א מפעילים סוללות יירוט רבות מסוגים שונים (חץ 3, חץ 2, קלע דוד, כיפת ברזל, פטריוט וחיל הים טילי ברק) הוא כבד מאוד ולא סביר.

 

ב, החסרונות המבצעיים בתחום הגנת העורף:

את הטילים התוקפים מיירטים במרחק של מאות ק”מ מהיעד.

מאחר ויש סיכוי לא קטן שהיירוט יכשל ועדיין לא ברור היכן הטיל התוקף יפגע אזי צריך להזהיר אוכלוסיה רחבה, אוכלוסיה בהיקף של מליונים, אוכלוסיה שמתגוררת בשטח נרחב ביותר, אלפי קמ”ר. החיסרון הזה של שיבוש החיים למחצית מתושבי המדינה מטריד מאוד.

 

מסקנה: בעת הזו צריך לרכוש עוד טילי חץ 3 אך צריך לדעת שהפתרון הזה זמני (מפותחים טילים תוקפים מתמרנים בחלל אותם קשה ליירט ) ויש לו חסרונות רבים.

הפתרון היחיד שהוא פתרון יעיל כלכלית וגם מבצעית הוא יירוט באמצעות מערך לייזר יבשתי ואווירי.

כך נשיג חיסכון כלכלי עצום ויתרון מבצעי ולוגיסטי גדול מאוד.

יש לפתח ולייצר 2 סוגי מערכות לייזר בלבד.

מערכות שיכולות ליירט כל סוג וכמות של איומים אווייריים (טילים, מטוסים ופגזים מכל הסוגים ולכל הטווחים) הקיימים.

התנאי: לייזר רב עוצמה בהספקים גדולים פי כמה מהמערכות המפותחות היום.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.      קרדיט לתמונות: מנהלת חומה במפא”ת, משרד הביטחון ורשתות חברתיות