עובדה: טילים נגד טילים כבר אינם יעילים כמיירטים נגד האיומים האוויריים החדישים

עובדה: טילים נגד טילים כבר אינם יעילים כמיירטים נגד האיומים האוויריים החדישים. התהליך הזה היה צפוי וכל מי שעוסק ברצינות בתחום הזה היה צריך להבין זאת כבר לפני עשור שנים ויותר.

 

רקע
האיומים האוויריים החדישים מחליפים כעת ובמהירות את האיומים האוויריים מהדורות הטכנולוגיים הקודמים.

להלן תאור של מס’ איומים חדישים:

א, טילים מדויקים שמתמרנים מהתצורות של טילים בליסטיים וטילי שיוט.

ב, כטב”מים תוקפים מכל הסוגים ולכל הטווחים, תוקפים גם בנחילים.

ג, טילים טקטיים (בעבר נ”ט) מדויקים מאוד שמשוגרים למטרתם במסלול נמוך.

 

הסבר כללי

1, הכלכלה

א, כללי
עלות היירוט באמצעות טילים נגד טילים גבוה מאוד.

ככלל עלות היירוט תמיד תהיה גבוה פי כמה וכמה מעלות האיום האווירי שחייבים ליירט.

ליירוט של איום אווירי נדרשים בממוצע יותר מטיל אחד, לעיתים נדרשים מס’ טילים וההצלחה כפי שהוכח שוב בימים אלו אינה וודאית.

ב, העלות הישירה
העלות של הטילים המיירטים גבוה מאוד ולעיתים קרובות היא מסתכמת במליוני דולרים לנסיון יירוט של טיל תוקף אחד.

ג, העלות העקיפה
זו גבוה מאוד, עלות הרכש, התחזוקה, ההפעלה וההדרכה של המפעילים של סוללת טילים נגד טילים מסתכמת בעשרות ולעיתים מאות מליוני דולר.

בנוסף, כדי להגן על המדינה נדרשות סוללות רבות של טילים נגד טילים וממספר סוגי טילים מיירטים.

ד, לוגיסטיקה
יצור הטילים דורש זמן רב, מפעלים רבים, לא כולם מצויים בארץ מייצרים את מאות ואלפי הרכיבים מהם מורכבים הטילים והסוללות המשגרות.

כך טילים שמשוגרים יסופקו למשגרים רק לאחר חודשים.

ה, סיכום
המצב הנ”ל גורם בכל מדינה ,גם לארה”ב העשירה והחזקה במדינות ,למחסור כרוני בטילים מיירטים.

ככלל, תמיד יהיו יותר סיכונים אוויריים ממספר הטילים המיירטים ולכן המצב מחייב בנוסף לתקציבי עתק גם לקיים כלכלת יירוטים שמשמעותה הגנה חלקית ולא מספקת על התושבים והמתקנים החשובים.

 

2, הטכנולוגיה החדישה של האיומים האוויריים מאופיינת בתכונות הבאות:

א, דיוק הפגיעה – האיומים האוויריים החדישים כולם מדויקים, חלקם מדויקים עד רמת הפגיעה בחלון.

המשמעות? כעת חייבים ליירט כל איום, אין יותר נפילה ב “שטחים פתוחים” ומכאן שתמיד יהיו חסרים טילים מיירטים רבים.

ב, תמרון האיום האווירי בעת הטיסה לאחר השיגור

האיומים האוויריים החדישים מתמרנים את מעופם המהלך הטיסה ליעד, חלקם כבר מתמרנים גם בחלל.

בהגדרה, טילים נגד טילים מוכוונים כבר לפני השיגור וגם טסים לנקודת מפגש מוגדרת מראש עם האיום האווירי.

הטילים טסים לנקודה קרובה לאיום, נקודה בה הם “נועלים” את המטרה. כאשר הטיל התוקף מתמרן מעת לעת אזי ברור שאין נקודה כזו.

בלשון לא מקצועית הטיל המיירט “תופס אוויר”.

טילים טקטיים, אין טילים נגד טילים שמסוגלים ליירט טיל טקטי שטס במסלול נמוך.

 

3, הפיתרון: פיתוח והצטיידות בתותחי לייזר רבי עוצמה. יירוט באמצעות תותחי הלייזר נותן פיתרון לכל הבעיות הנ”ל ולרבות נוספות אותם לא הזכרתי.

א, עלות היירוט זניחה, שואפת לאפס.

ב, עלות הסוללה מבחינת עלות קניה והתחזוקה וההפעלה נמוכה יחסית.

ג, אין בעיית ריבוי סוגי סוללות וטילים מיירטים כי כל טיל יירוט מסוגל ליירט רק תחום אחד של איומים. ברור שלא ניירט טיל בליסטי כבד ששוגר מתימן באמצעות כיפת ברזל.

ד, אין בעייה של “כלכלת ירוטים”, מלאי הקרניים אינו מוגבל.

ה, אין בעייה של ייצור ממושך של מלאי טילים.

ו, אין בעיית תמרון, מהירות האור גורמת לכל איום אווירי להיות מטרה עומדת. אנרגיית הלייזר פוגעת באיום האווירי בשבריר השניה.

 

 

4, תותחי הלייזר הרצויים:

א, יבשתי בעוצמת הספק של כ 1000 ק”ו. נסתבר שלתותח לייזר דל עוצמה יש טווח יירוט מוגבל מאוד ומהירות יירוט איטית לכן הוא לא יעיל.

ב, תותח לייזר אווירי בעוצמת הספק של של מאות ק”ו. כאן טווח היירוט גדול מאוד וגם אין הפרעות מטאורולוגיות.

קרדיט: האנליסט אלי בר און – מתמחה בכלכלה, טכנולוגיה של אמל”ח כטילים מדויקים ולייזרים רבי עוצמה, ראש צוות הגנה אקטיבית ואש מנגד של המכון לטרור של אוניברסיטת רייכמן ובחקר ביצועים.      קרדיט לתמונות: מנהלת חומה במפא”ת, משרד הביטחון ורשתות חברתיות