השקט שלאחר הפלת אסד ממחיש התארגנות הכוחות השונים למאבק חדש-ישן על סוריה החדשה-ישנה

(כמעט) שבוע להפלת אסד – השקט ממחיש התארגנות הכוחות השונים למאבק חדש-ישן על סוריה החדשה-ישנה 

לפני פחות משבוע משרד האוצר הסורי הודיע לאנשי העסקים במדינה על מעבר משיטת ניהול מוניטארי ריכוזי לכלכלה חופשית. מיותר לציין שבמציאות הנוכחית כל השקעה חיצונית בסוריה תהיה בבחינת נדבנות לא תכליתית במקרה הטוב, והתאבדות כלכלית במקרה הפחות טוב.

כמה ימים קודם לכן יצאה הנחייה על ביטול נוהגי הצניעות שהושתו לכאורה על-ידי המשטר הקודם על האוכלוסיה, וזאת על אף שאכיפה הלכתית ממוסדת לא רק שלא הייתה קיימת בסוריה, אלא שהיא הייתה מנוגדת לתפיסה הבעת’יסטית שהייתה שלטת במוסדותיו של אסד.

אמש, משרד החוץ הסורי הוציא מנשר ממותג המודה למדינות שלא סגרו את השגרירויות שלהן בדמשק, והמשיכו לפעול בצורה סדירה. הכל על מנת לשדר רוגע, יציבות ולקיחת שלטון (לא מעבר!) בצורה חלקה. רק שזמן קתר קודם לכן פורסמו ברשתות החברתיות תמונות של השרים החדשים של ממשלת המעבר – כולל של שר החוץ “הזמני” עם דגל ‘סוריה החופשית’ לצד דגל HTS (היאת’ תחריר אל-שאם) הכולל סממנים ג’יהאדיסטים מובהקים.

 

השקט היחסי בסוריה מתעתע. חופש הפעולה המוחלט שצה”ל זכה בו בשבוע האחרון, והביא להשמדה כמעט מוחלטת של כלל היכולות הצבאיות המדיניתיות של סוריה לצד חזרה לקווי מאי 1974 בתוספות קלות, היא פועל יוצא של התפרקותו הסופית של הצבא הסורי (שהיה בתהליכי התפרקות מזדחלים גם ככה מאמצע העשור הקודם), נטישה רוסית אל מול נעשה במדינה, ועיסוק המורדים בענייני הפנים תחילה. אל להתמכר לשקט הזה – סוריה לא במצב של סדר חדש, סוריה במצב של התגבשותו של בלאגן חדש.

הקריאות הנשמעות מהכפרים הדרוזים בצפון הגולן כמו ח’צ’ר, ערנה, חינה, בית-ג’אן ועוד – אינם פועל יוצא מאהדת ישראל כי רבה, וגם לא נובעת מהשאיפה לאיחוד משפחות. לצעירי הכפרים אין כמעט סנטימנט למשפחות המורחבות וזקני הכפר נשארו במיעוטם. לא בכדי הסרטון שהופץ ברשתות החברתיות הוא מ”בית העם” של ח’צ’ר – ההנהגה שם מבינה את התרחישים שעדיין לא צפו מעל פני השטח ונסתרים מאחורי ענן האופוריה בהפלת בשאר תוך ימים. אבל כשהעננות תרד, מעורבותם הישירה של הדרוזים מצפון הגולן בפעילות הצבא הסורי ששהה במרחב במשך עשורים רבים ושיתוף הפעולה שלהם עם מנגנוני המשטר השונים (ואף עם גורמי ציר שיעי שפעלו במרחב) – תהיה בעוכרם; וזאת בניגוד מוחלט מהתיאוב . קשה יהיה להסתיר את פעילותם של הקצינים הדרוזים הבכירים ביחידות הקומנדו הסורית שפעלו בחרמון ואת המבריחים המקומיים שסייעו בהברחת סמים ואמל”ח קל ב’ציר המבריחים’ העקלקל מסוריה ללבנון, שעבר מזה שנים מתחת לאפם ובידיעתם של התצפיתנים הישראלים במוצבי החרמון.

 

סוריה לא תהפוך לדמוקרטיה משגשגת ויציבה. אוכלוסייתה משוסעת מידי ואינה מוכנה מהותית למעבר מהיר למערכת פרלמנטרית, בעל מנגנון מובנה של איזונים ובלמים שאינם קשורים לשייכות עדתית, חמולתית, מחוזית-אזורית או מעמדית. רק מההדרשות לתפיסת העולם האידיאולוגית של היאת’ תחריר א-שאם, ארגונו של מוחמד אל-ג’ולאני, הטוען לבכורת ההובלה לכינונה של סוריה החדשה – ניתן להבין שמדובר בתפיסת עולם פוליטית דתית-קיצונית במסווה טקטי של מתינות ושל התגמשויות. תחריר א-שאם היא תנועה שפעיליה רואים בקצה מדינה הכפופה לחוקי השריעה; תנועה ג’יהאדיסטית-סלפית, בעלת צביון וואהבי, הרואה בכתוב בכתבי הקודש – כראה וקדש. אך בשונה מתנועות ג’יהאדיסטיות אחרות, כדוגמת דעאש (ממנו תחריר התפלגה) או הטאלבין, הרי שתנועת תחריר מנסה להשליט את מרותה בצורה מרוסנת ולא כפויה מידי, בינתיים. והכורדים מבינים את זה ממש. לא בכדי הם מכנים את ארגון תחריר בשם “התאש” – עיבוד קיצורו באנגלית HTS לצליל הפנומנולוגי של השם “דעאש”.

אסור להתבלבל אל מול דמותו של אל-ג’ולאני, ראש תחריר. מדובר על טרוריסט, שפעל בתוך התאים הכי קיצוניים וכמוסים של אל-קעידה ודעאש. דמותו המטופחת כפי שנצפתה בראיון ראש מסוגו שקיים אל מול כלי תקשורת מערבי ב-CNN, בשיא הכיבושים בצפון סוריה לפני שבועיים, לבושו הצבאי המוקפד שמזכיר במידה מה את קוד הלבוש שאימץ ואף המציא הנשיא האוקראיני זלנסקי, ללא טורבן אפגני על הראש, ללא קלאצ’ניקוב מוצלב על הגב – כל אלה אינם מעידים על דמותו, אלא על התדמית שרוצה לצייר החוצה. ובתדמית ומיתוג תחריר טובים, שכן למדו את זה מ”הטובים ביותר” – מדעאש.

 

 

הדרוזים בהר הדרוזים – מצפים להגדרה עצמית ; הכורדים – דורשים הגדרה עצמית; צבא סוריה החופשי – מורכב מערב רב של קבוצות וגישות באופן המחליש את מרכיבו האידיאולוגי, אך לא את דרישתו לנתח משמעותי בעתידה השלטוני של סוריה החדשה, שאינה מושתת בהכרח על ציביון דתי; ואילו תחריר – בתפיסתה מנוגדת לכל אלה.

העיתונאי, המזרחן וכותב הביוגרפיה של אסד האב פטריק סיל, מצוטט לאחרונה בכלי התקשורת הישראליים כמי שתווה את האמירה ש’מי ששולט בסוריה, ישלוט במזרח התיכון’. סיל כבר לא חי כדי לדייק את דבריו, אבל למעשה כוונתו הייתה שהלך הדברים בסוריה מקרין באופן ישיר על האזור, גם ללא קשר לשליטה מדינית גופא. סוריה היא לוח שחמט אזורי גדול הנמצא במרחב השפעה של שושלות היסטוריות – העות’מאנו-תורכית, הפרסית, ההאשמית-ירדנית, הסעודית וזו הישראלית ושל ציפיות מקבוצות אתניות בעלות שאיפות טריטוריאליות – כורדים, דרוזים, שיעים, עלאווים, פלסטינים ועוד. אבל כשם שסוריה מושפעת מהם, היא כאמור משפיעה החוצה.

 

בחודשים הקרובים ייבחן עתידו של האזור. מאבקים פנימיים שעלולים לפרוץ בסוריה לאור מאבקי השפעה, כוח ושאיפות להגדרה עצמית, יכולים להתהוות למלחמת אזרחים גדולה אף יותר ממה שהייתה מוכרת עד כה. מודל ההשתלטות ‘הנאור’ של אל ג’ולאני יכול להוות בסיס רעיוני להתחזקות זרמים פוליטיים קיצוניים, ובהם גם של ‘האחים המוסלמים’ במדינות ‘מתונות’, כמו ירדן ומצרים ואפילו במערכת הפלסטינית; והיריעה קצרה מלהכיל על ההשפעות על לבנון, עיראק ותימן…

אנחנו עוד עשויים להתגעגע ליציבות ‘הרעועה’ שאפיינה את סוריה של אסד. אמנם זאת הייתה סוריה שנמכרה במחיר מוזל לציר השיעי ולרוסים על טהרת שימור שלטונו של בשאר, אבל זאת הייתה סוריה שהצליחה בדרך כזאת או אחרת להזים את השדים האחרים שרחשו בה מתחת לפני השטח. כמו שהסתלקותו של צדאם חוסיין יצרה כאוס אזורי ודהירה של הציר השיעי מערבה, כך גם הסתלקותו של בשאר עשויה להביא למורכבויות שאנחנו עוד לא מבינים עד הסוף את היקפן.

במצב הנוכחי ישראל צריכה לנקוט בהנחות עבודה מחמירות ביחס לעתידו הקרוב והרחוק של הגבול המזרחי: למגר כל אתגר אסטרטגי צבאי פוטנציאלי (שעוד נותר, אם נותר), להישמר מפני בריתות ‘חדשות’ (ובכלל זאת עם הדרוזים בצפון), לשמר רצועת בטחון חזקה ולהיערך להקמת מכשול קבע מחוזק ולהיערך לחלופות מדיניות וצבאיות שונות אל מול התהוויות אזוריות ברמות סבירות שונות, כולל אלה שנמצאות במרחב הסבירות הנמוך.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון     קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות