סערת דגל ישראל בטהראן כתמיכה בישראל

תמונה אחת וסרטון וידאו קצר של בחור אמיץ איראני אחד מסעירים את הרשת באיראן ובעולם.

בתמוה רואים צעיר האמיץ מחזיק את דגל ישראל על רקע מגדל אזאדי (برج آزادی = מגדל החירות = Azadi Tower) בטהראן, באמצע היום, בפנים גלויות.

בהודעה הנלוות לתמונה נכתב:
מטהראן לתל אביב באהבה
בשם 80 מיליון איראנים, אני שולח מסר של שלום וידידות לעם ישראל האמיץ
הרפובליקה האסלאמית היא האויב המשותף שלנו
לאנטישמיות אין מקום בקרב העם האיראני

לאחר שפורסמה התמונה והיו תגובות שהתמונה מזויפת ומדובר בעריכה בפוטושופ וכד’, פורסם סרטון קצר של 29 שניות שבו רואים את הבחור האמיץ הולך ברחבת מגדל אזאדי ועומד על רקע מגדל אזאדי לפרוס דגל ישראל, והפטריוט האיראני האמיץ שצילם ופרסם את הסרטון הגדיל לעשות וצירף לסרטון קטע מהשיר “עם ישראל חי” של איל גולן.

 

כדי שתבינו את האומץ של המעורבים בצילום הסרטון באמצע היום במקום מרכזי ומשמעותי בטהראן המוצפת בריוני משטר המולות שלא מהססים לעצור באלימות כל מי שלא נראה להם, ובטח לאחר שעשה מעשה נורא כמו הנפת דגל ישראל לא כדי לשרוף אותו בהפגנה שאורגנה ע”י המשטר, אלא כהבעת תמיכה בישראל והתרסה כנגד המשטר, אספר לכם שלא מדובר באירוע קצרצר של חצי דקה שלאחריו הדגל גולגל חזרה והמעורבים עזבו את המקום לפני שבריוני המשטר הספיקו לראות את המעשה ולהגיב.

הסרטון שפורסם נערך מתוך סרטון של שלוש דקות ו 19 שניות, וזה כבר זמן ארוך מספיק בו בריוני המשטר עלולים לשים לב לנעשה, בהתחשב בכך שהסרטון צולם לאור יום כשיש במקום לא מעט אנשים, וסביר להניח שבסביבת מגדל אזאדי נוכחים גם בריוני המשטר על מדים ועל אזרחי.

ולקוראים החדשים בערוץ אבהיר שהפטריוטים האיראנים האמיצים סיכנו את חייהם בצילום ופרסום התמונה והסרטון, היות ותחת משטר המולות של הרפובליקה האסלאמית של איראן, אנשים מוצאים להורג על מעשי התרסה נגד המשטר ועל הבעת תמיכה “באויבי המהפכה האסלאמית”.

כל הכבוד לפטריוטים האיראנים האמיצים שאומרים בגלוי שלאיראנים ולישראלים יש אויב משותף – משטר המולות של הרפובליקה האסלאמית של איראן.

 

התמונה והסרטון שצולמו ופורסמו ע”י פטריוטים איראנים אמיצים שמביעים את תמיכתם בישראל ומתריסים נגד משטר המולות הרקוב והרצחני, ובכך סיכנו את חייהם:

 

מאיפה יש דגלי ישראל באיראן?

בעקבות שאלת קוראים מאיפה היה לאיראנים האמיצים דגל ישראל שנראה מודפס במפעל, הנה הסבר אפשרי:

שימו לב שדגל ישראל שרואים בסרטון והתמונה, מודפס על פלסטיק / ניילון עבה רק מצד אחד, והצד השני נשאר לבן.

הדגל הזה נראה כמו אחד מהדגלים מתוצרת מפעל הדגלים דיבא פרצ’ם (دیبا پرچم = Diba Parcham) הנמצא בעיר ח’ומיין (خمین = Khomeyn) שהוא מפעל הדגלים הגדול באיראן, המייצר כ 2.7 מיליון דגלים גדולים + 10 מיליון דגלים קטנים ודגלונים, שהם כ 70% מכמות הדגלים והכרזות המיוצרת באיראן.

 

המפעל מייצר דגלים מכל הסוגים ובכל הגדלים, כולל דגלי לאום, דגלי מוסדות וארגונים, כרזות מכל הסוגים וכמובן שלטים, כרזות ודגלים דתיים (שכמובן זוכים לכבוד ורבים מהם מודפסים על קטיפה או סאטן). ובאישור המשטר והנחייתו, המייצר גם דגלי ישראל, ארה”ב, בריטניה ושאר מדינות המוגדרות אויבי המהפכה, והיות וזה מפעל איראני המייצר דגלים באישור והזמנת המשטר, תוכלו למצוא בתוצרת המפוארת של המפעל, גם דגלי ארגוני טרור, ובהם גם דגל חיזב-זבאללה ודגל אש”פ = דגל הרש”פ.

אמנם זה מפעל הדגלים הגדול באיראן, ואמנם יש בו גם מכונות חדישות, אבל חלק מהייצור נעשה כמו בשיטות מיושנות והמפעל כולו נראה כמו מפעלים במדינות עולם שלישי, וחוץ מאשר משרדי ההנהלה הנוצצים, אולמות הייצור מזוהמים עם כתמי צבע על הרצפה והקירות, זבל בכל מקום, וחוסר סדר עם סחורה זרוקה על הרצפה. ולא, אל תצפו לתנאי עבודה ותברואה סבירים ל 124 העובדים באולמות הייצור.

 

את דגלי הבד והניילון, מחלקים למפגינים “בהפגנות ספונטניות” שמארגן המשטר נגד ישראל / ארה”ב, ושאר ההפגנות שמשטר המולות מוציא את תומכיו להפגין ברחוב להראות תמיכה במשטר, ובהפגנות כאלה שורפים את דגלי ישראל וארה”ב (ולפעמים דגלי בריטניה) וקוראים את הסיסמאות שמכתיב המשטר, בהן הסיסמה הידועה “מוות לאמריקה, מות לישראל”.

את הדגלים המיועדים להנחה / הדבקה על כבישים, מדרכות, רחבות כניסה למוסדות כולל מוסדות חינוך, שנועדו שהאיראנים ידרכו על הדגלים, מדפיסים רק מצד אחד על פלסטיק / ניילון עבה, בדומה לדגל שנראה בסרטון.

אוסיף שבשנים האחרונות רואים יותר ויותר סרטונים שעולים לרשתות החברתיות, בהם רואים איראנים שנמנעים מלדרוך על דגלי ישראל / ארה”ב במונחים במקומות ציבוריים, והתופעה מתרחבת.

לפני סיום אוסיף שהמפעל מייצר גם צעיפים המיועדים לילדים וילדות, שייתכן שאילו הוריהם היו רואים סרטונים ותמונות של אולמות הייצור המזוהמים, סביר שהיו מהססים לקנות לילדיהם מתוצרת המפעל.

קרדיט: ערוץ הטלגרם מבט למזרח התיכון       קרדיט לתמונות: רשתות חברתיות